מסעדות

“אין שמחה אלא בבשר וביין”, גרסו חז”ל – וכנראה שידעו על מה הם מדברים. הקשר בין אוכל לשתייה – עניין מקובל מסביב לעולם, הוא חזק במיוחד כשמדובר בעם היושב בציון: אין עוד מדינה בעולם שבה אפילו בפאב הכי נידח, יידעו להכין כמה מנות אפילו אם מדובר בסך-הכל על חומוס, צ’יפס או טוסט. שכן, ישראלים פשוט לא מסוגלים לשתות בלי להכניס משהו קטן לפה…
אלא שההגדרה שלה נדרשנו עונה בדיוק על הצורך ההפוך: מי שארוחה לא תהיה שלמה עבורם מבלי ללגום לפחות כוס יין, בירה או איזה דרינק. אנשים כאלה נוהגים להזמין יותר וליהנות יותר מהאוכל – וחבל שהמסעדנים היקרים טרם הפנימו זאת וגובים על בקבוקי יין למשל, לפחות פי שניים (ולעיתים קרובות גם שלושה) מהמחיר הסיטונאי שלהם.
מסעדה שחובבי-שתייה אוהבים היא מסעדה שתיתן משקל לבר שלה, מתוך הבנה שהבר הוא הברומטר של המקום. שתקדיש כמה מנות גם למי שבסך-הכל מבקשים לנשנש משהו ליד הבירה או כוס היין ובעיקר – שתבין שעבורנו, הקיבה והכבד חד הם…