יין מהעולם

עם כל הכבוד לתעשיית היין המקומית, הרי שהיא פסיק קטנטן משוק היין העולמי. קשה לתת סימנים במגוון היינות המיובאים לישראל, שכן מדובר בהיצע רחב – מיינות שולחניים זולים ופשוטים ועד ליינות גדולים בטעמם ובמחיריהם.
יחד עם זאת, נהוג לחלק את שוק היין המיובא ליינות “עולם ישן” – לרוב צרפת, איטליה וספרד (אם כי האחרונה מעט “טריקית”) וליינות “עולם חדש” הכוללים את היינות שמקורם ביבשת אמריקה (כולל ארצות-הברית כמובן), אוסטרליה – ובעצם כל שאר העולם.
אבל גם החלוקה הזאת עלולה להטעות כיוון שבחלק מארצות העולם החדש מייצרים יינות בסגנון ישן (אגב, ייצור יינות בסגנון עולם חדש במדינות מסורתיות, הוא פחות שכיח), בעוד שלעיתים עולות על המפה ארצות יין חדשות עבור הצרכן הבינלאומי, אך שיש להן מסורת עתיקה של ייצור יין – למשל סרדיניה או לבנון.
גם חלק מיינות העולם החדש, הם כבר בעלי וותק: אם פעם היו מדברים על יין חדש “בסגנון בורדולזי”, למשל, הרי שהיום יש ארצות שבהן מייצרים יין “קליפורני”…
בנקודה אחת נדמה שאין ויכוח לגבי יינות העולם לעומת היין הישראלי: הצרכן הישראלי מוכן לשלם יותר כדי לפרגן לתעשיית היין המקומית. לפעמים מדובר בענייני כשרות (הרוב המוחלט של יינות הייבוא אינו כשר) ולפעמים בציונות לשמה – אך בכל מקרה, עבור מי שהכשרות אינה מנחה אותו – מומלץ להתנסות ביינות רבים ככל האפשר מרחבי העולם – ולו רק כדי לקבל פרספקטיבה לגבי ענף היין המקומי.