וויסקי סקוטי

הוויסקי הגיע לסקוטלנד מאירלנד, אם כי יש סקוטים שמוטב לא להשמיע את המשפט הזה לידם בקול רם. ההנחה היא שמדובר בתעשייה בת אלף שנים, אבל תיעוד מפורש קיים רק מהמאות האחרונות.
מרבית הוויסקי הסקוטי יוצר בהרים, בזיקוק מהיר – מפחד המוכסים הבריטים שרצו למסות את הנוזל, לא יושן כלל והושם בחביות בעיקר לצורכי שינוע. המהפכה הגיעה רק בראשית המאה ה-19, עם הסדרת המיסוי.
במקביל, עם התפשטותה של מחלת ה”פילוקסרה” שהשמידה את יבול הגפנים בצרפת, ועם המצאת שיטת הזיקוק הרציף במחצית המאה ה-19, הפך ייצור הוויסקי בסקוטלנד מפולקלור מקומי לתעשיית ענק.
בעשורים האחרונים חלה עלייה במעמד ה”סינגל מאלטים” – שעד לאותה תקופה שימשו בעיקר כחומרי גלם בתעשיית הבלנדים, אך עדיין עיקר הייצור והיצוא הוא בלנדד-וויסקי: כלומר, בסיס של וויסקי מחיטה בייצור תעשייתי, כשעליו נבנים טעמי הבלנד באמצעות תוספות של עד עשרות סוגי סינגל מאלט.
למרות פיזור גיאוגרפי של מזקקות על-פני סקוטלנד כולה, נמצאות מרבית מזקקות הוויסקי הסקוטי באזור ה”ספיי-סייד”.