וודקה

אולי מוטב לקרוא לקטגוריה הזאת “מלחמת רוסיה-פולין”. העובדה ששתי המדינות נלחמות עד היום על זכויות-היוצרים של המשקה, משכיחה את העובדה המרכזית: וודקה אפשר לזקק בכל מקום וכמעט מכל חומר גלם.
אם ננסה בכל זאת לשים כמה סייגים למשפט האחרון, הרי שעיקר הוודקה המוכרת לנו מזוקקת מדגנים, חלק אחר מזוקק מתפוחי-אדמה, אבל כאמור אפשר להרחיב את היריעה משום שיש גם וודקה שמזוקקת מענבים ועוד.
הוודקה הקלאסית תיוצר מדגנים או מתפוחי-אדמה ותכיל אלכוהול בריכוז של כ-40% בנפח. היא מזוהה בעיקר עם ארצות מזרח-אירופה, עם דגש חזק על רוסיה, הרפובליקות האירופיות של ברית-המועצות לשעבר ופולין. בארצות אלה שבהן היין אינו נפוץ במיוחד, משמשת הוודקה לא רק כמשקה המוגש במקומות בילוי, אלא גם כחלק מהתרבות הלאומית לליווי מאכלים או לחגיגה של אירועים משפחתיים ולאומיים.
יחד עם זאת, מאז שנות השישים – וביתר שאת מתחילת האלף השלישי, חל שינוי אדיר במעמד הוודקה: בהתחלה כיבוש השוק האמריקני כמשקה “נקי” או כבסיס לקוקטיילים או משקאות ארוכים (למשל “סקרו-דרייבר” שהוא שילוב של וודקה עם מיץ תפוזים) ומאוחר יותר כבסיס האלכוהולי הנפוץ ביותר לשילוב עם משקאות אנרגיה (“רד בול”, למשל) שהפך פופולרי מאוד בקרב קהל צעיר.
נפילת מסך הברזל והיווצרותו של מעמד מתעשרים-חדשים במדינות מזרח-אירופה, העניק לוודקה – שנחשבה בעבר לתזקיק הפשוט ביותר – גם ניחוח של יוקרה, ומותגי “סופר פרמיום” יקרים החלו להופיע על המדפים.