אפריטיפים, ליקרים ודיז’סטיפים

אפריטיף במשפט אחד: המשקה שלפני האוכל. מקור השם אפריטיף (“אקדם”, בעברית, להבדיל מ”אפטר” – דז’סטיף) הוא במילה “לפתוח” בלטינית. הכוונה היא למשקה שלוגמים בטרם יושבים אל שולחן האוכל – גם עבור אדם הסועד בגפו, אך לרוב ובעיקר כטקס חברתי שנועד לשכלל את ה”סמול-טוק” שלפני הארוחה ולעיתים לחכות לכינוסם של כל הסועדים בטרם ניגשים אל השולחן.
מייחסים את תחילת המנהג לשלהי המאה ה-18, אז החל להיקרא בשם זה הוורמוט שמותג כמשקה שכדאי להקדים לאוכל בכדי לעורר את התיאבון ולהגביר את ההנאה מהארוחה. יחד עם זאת, המנהג הוא, ככל הנראה, קדום יותר ויש הטוענים כי היה חלק טקסי מסעודות כבר בימי מצרים העתיקה.
מה שותים כאפריטיף? ובכן, עניין זה הוא תלוי אזור ותרבות: אצל האמריקנים, למשל, נהוג להיפגש קודם לארוחה וללגום משהו ליד הבר “עד שהשולחן יהיה מוכן” – ובמסגרת זו ניתן לשתות גם וויסקי או בירה. למרות זאת, קוקטיילים כמו מרטיני, הפכו עם השנים לאפריטיפים מקובלים. אצל האירופים נהוג להקדים לארוחה ורמוט, משקאות אניס, משקאות מרירים כגון קמפארי או יין מבעבע.
כמובן שמאז שנסדקו הכללים הנוקשים של עולם השתייה, הפכה קטגוריית האפריטיפים לפתוחה מאשר בעבר, כאשר גם מי שירצה ללגום ג’ין או וודקה עם טוניק למשל, או אפילו בירה בטרם ארוחה, לא “יעורר חשד”. יחד עם זאת, כשמדברים על “אפריטיפים” כמשפחה, מתכוונים לרוב לוורמוט, משקאות אניס או משקאות מרירים.


סטייל ליסט: אהבה
טכ
טל כץ
12.02.17 | 2:00 pm

טל כץ אף פעם לא אהבה לקבל דובון פרוותי עם ורד אדום, וגם לא קיבלה. ובכל זאת רגע לפני מתקפת הלבבות בקניונים, היא החליטה להוריד את הרגל מהברקס ולהתמסר ללב...קרא עוד