תוצרת אמריקה: חג ההודיה

22.11.17 5:00 am
פורסם בתוך: ברבן, ריי וויסקי קנדי | וויסקי

בתאריך 23 בנובמבר יחגגו האמריקאים את חג ההודיה. בשבילכם זאת הזדמנות להכיר את מקורותיו של החג – וכן, גם לשתות משהו קטן לצד תרנגול ההודו הצלוי…

יש חגים שנשענים על מסורות דתיות ויש חגים מקומיים שנשענים על מסורות מקומיות – ולפעמים יש גם שילוב של השניים. אמנם במקורות הנוצריים היה נהוג לחוג חגיגות סתיו שבהם מודים לאלוהים על התוצרת החקלאית שנקצרה ונאספה – ונושאים פנים אל החורף שייטיב עם תנובת האדמה לקראת האביב הבא, אבל בארצות-הברית של אמריקה נוצרה מסורת מפוארת סביב חג ההודיה, אותו החג שעד ההתיישבות החדשה באמריקה, צוין רק במסגרות מקומיות ברחבי העולם הנוצרי.

חג ההודיה - אולי הילידים באמריקה בכל זאת יצאו בזול  (צילומים: יח"צ, freeimages.com. Donald Cook, kindhelper)

אולי הילידים באמריקה בכל זאת יצאו בזול  (צילומים: יח”צ, freeimages.com. Donald Cook, kindhelper)

ארצות-הברית מזוהה היום עם עושר, אבל רוב המתיישבים הראשונים בה, בין אם היו הולנדים, גרמנים, צרפתים או אנגלים, סבלו לא אחת מחרפת רעב. הסיבה: בהכירם את החקלאות האירופית הם הביאו איתם לאמריקה לא מעט גידולים שלא התאימו לתנאי האקלים והקרקע ביבשת החדשה. רק לאחר שהאוכלוסייה הילידית של אמריקה סייעה להם באימוץ גידולים מקומיים כמו תירס, חמוציות ועוד, הם הצליחו למלא את אסמיהם בבר, אם כי קשה להגיד שהשיבו לאינדיאנים טובה תחת טובה (…).

תרנגול הודומודה אני לפניך

סעודת ההודיה הראשונה נערכה בכלל ב-8 בספטמבר וכללה תבואה מקומית – ולא מאכלים כתרנגול-הודו שהפך ברבות השנים לסמל הרשמי שלה. עם השנים היכו שורש בקרקע לא רק גידולים חדשים ומתיישבים חדשים, אלא עצם חגיגות ההודיה שהפכו לאייקון מקומי, עד שבשנת 1863 קבע הנשיא אברהם לינקולן את החג הזה כחג-לאומי. רק בשנת 1941 הסדיר הנשיא רוזוולט בצו מיוחד את החגיגות וקבע אותן ליום חמישי הרביעי בחודש נובמבר (בקנדה השכנה למשל, חוגגים את חג ההודיה בכלל ב-2 באוקטובר) – וזו לא היתה ההתערבות האחרונה של נשיאי ארצות הברית בחג ובמנהגיו.

מבלי שידע שהוא מתחיל במסורת, החליט הנשיא קנדי לשמור בחיים את אחד מתרנגולי ההודו שנרכשו לקראת הסעודה ובשנת 1989 קיבע ג’ורג’ בוש (האב) את מסורת הענקת החנינה לתרנגול הודו לקראת החג (…). התרנגול הנבחר על-ידי הנשיא (למעשה מדובר בשניים – שרק אחד מהם זוכה לחנינה רשמית, אבל גם השני נשמר בחיים ונתרם לאיזו פינת חי…) יכול בהחלט לראות את עצמו בר-מזל: בשנת 2015 דווח על לא פחות מ-45 מיליון תרנגולי-הודו שנשחטים לקראת סעודת חג ההודיה בארצות-הברית, כך שאולי האוכלוסייה הילידית של אמריקה בכל זאת יצאה בזול (…). אז לחם מתירס – יש, פירה מדלעת – יש, תרנגול הודו – יש, ועכשיו נפנה אל ארון המשקאות.

ג'ק דניאל'סאין טוב כמוהו

שני מותגי וויסקי אמריקני אפשר (שלא לומר “צריך!”) ללגום בחג ההודיה: הראשון הוא האייקון האמריקאי החזק ביותר על המדף, וויסקי שהפך לסמל אמריקאי לא פחות מחג ההודיה ותרנגול ההודו המושחם (…), הכוונה היא כמובן לג’ק דניאל’ס. על ג’ק דניאל’ס ניתן לומר בהחלט שיש אולי וויסקי טוב ממנו, אבל אין וויסקי טוב כמוהו (…). יש לו אופי שמתחיל מהבקבוק המרובע, התווית השחורה, הכיתוב האניגמטי שמכריז “אולד נאמבר 7” – והוא סמל לתרבות הקאובוי, למשהו שנלגם מאחורי הקלעים על-ידי כוכבי רוק, המשקה של הגברים הקשוחים שבנו את אמריקה (ובעידן השוויוני, גם של הנשים כמובן…).

המלצה שלנו: שתי כוסות ג’ק נקי לפני האוכל (מי שמתקשה עם אלכוהול חזק ונקי, יכול ללגום “ג’ק האני” שבטח נשאר מראש-השנה…) ו… ג’ק עם הרבה קרח וקולה בסוף הארוחה. אנחנו יודעים שהשילוב הזה נחשב לברברי בעיני חובבי אלכוהול רבים, אבל היי – אנחנו באמריקה (!). וחוץ מזה, תבוזו לנוזל השחור עד מחר, אבל כוס של קולה אחרי ארוחה טובה היא לא ממש רעיון רע, בטח לא כשהבסיס הוא וויסקי קשוח.

וודפורד רזרבקחו אותו נקי

אז ג’ק דניאל’ס הוא אולי האייקון האלכוהולי החזק ביותר שיצא מארצות-הברית, אבל מאחר שהוא מיוצר בטנסי ולא בקנטאקי, הרי שלפחות באופן רשמי הוא אינו “ברבן”. לשם כך נמליץ על ברבן משובח שראוי אולי לחג ההודיה קטן משלו. הכוונה היא ל’וודפורד רזרב‘. מזקקת וודפורד ממוקמת ליד העיירה ורסאי בקנטאקי והיא נחשבת למזקקת הוויסקי הפעילה הוותיקה ביותר בקנטאקי. ייצור הוויסקי באזור החל כבר בשלהי המאה ה-18, אבל העדות הראשונה לזיקוק בוודפורד קיים “רק” משנת 1838.

למרות היותה פעילה, המזקקה לא פעלה ברצף לאורך השנים (וכמובן נסגרה לחלוטין בתקופת היובש של שנות ה-20 של המאה הקודמת), אבל במהלך שנות ה-90 נרכשה המזקקה על-ידי תאגיד המשקאות בראון-פורמן (שמחזיק, בין היתר, גם בג’ק דניאל’ס) והייצור חודש. ה’וודפורד רזרב’ נבדל ממרבית חבריו לא רק בצורת הבקבוק המלבני, הרחב והשטוח, אלא גם בהרכב הדגנים שכולל 18% שיפון. בעינינו זהו וויסקי שמומלץ ליהנות ממנו נקי – לפני או אחרי הארוחה (בעצם, גם עם חתיכת הודו הוא הולך לא רע…), ובכל מקרה הוא מבטא היטב את העשייה האמריקאית החדשה שגם עליה אפשר לומר תודה.

אגב כך, מרבית יהודי ארצות-הברית חוגגים אף הם את חג ההודיה מאחר שהם רואים בו חג חקלאי ולאו-דווקא חג דתי (בהשוואה, למשל, לחג המולד). אמנם במשך השנים הוטלו כמה איסורים על החגיגות מטעם רבנים אורתודוכסים, אבל במרבית הקהילות היהודיות לא רואים שום בעיה לציין את חג ההודיה בסעודות חגיגיות – מה גם שתרנגול הודו זה לגמרי כשר…

Tags: , ,

תגובות

לכתבה זו נרשמו 0 תגובות

מוזמנים להגיב

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>