בירה בצהריים: מחנה יהודה

23.03.14 11:14 am
פורסם בתוך: אוכל | בירה | ברים | שווקים

שמוליק וולברג לא אוהב שהשמש מסתכלת עליו כשהוא שותה, אבל יצא בצהרי היום לבדוק את מסורת שתיית הבירה בשוק הירושלמי. מסע בין פרלמנטים, קזינו וחמארות בסגנון יווני וספרדי

“כשהייתי נער, בתחילת שנות השבעים וגם שנים לפני”, אומר לי ג’ימי בעברית מצוחצחת במבטא מרוקאי ועם זיק משובה בעינים, “הקוד התרבותי היה לעשות רושם על הסביבה והשכנים. כשאמא הייתה שומעת את אבא, ‘עמרם העבדאי’ קראו לו, חוזר שיכור ממשחק הקלפים שלו, היא הייתה ממהרת להגיף את כל התריסים באופן מוחלט כדי שהשכנים לא ישמעו את המכות שהוא נותן לה. אוחחח… פעם היו נשים”. אני לוגם בצמא מבקבוק ההייניקן הצונן שלי בחמארה הקטנה שלו, העונה לשם הגדול אצל ג’ימי – הפרלמנט של השוק (רח’ האשכול 5). ג’ימי שם כבר חמש שנים. “ואיפה היית לפני?”, אני שואל. “בתי סוהר וסמים”, הוא עונה, כאילו הגיש לי קורות חיים מכובדים לטובת ראיון עבודה.

עוד נחזור לג’ימי, אבל לא שם התחיל המסע. נטלתי על עצמי משימת סנהדרינק קלאסית – לחקור את מנהגי שתיית הבירה בשוק מחנה יהודה בצהרי היום. לכאורה משימה פשוטה, אבל עבורי מורכבת מכמה סיבות: ככל שאני רגיל בשתייה בלילה הרי שביום אני טירון בה (לא אוהב שהשמש מסתכלת עליי כשאני שותה); הסיבה השניה היא שאני שתיין בירה לא מפותח בעליל; והסיבה המרכזית היא שגדלתי בירושלים והפניתי לה את גבי לפני למעלה משלושים שנה, לא בצער ושלא על מנת לחזור. אני ממעט לבקר בה ואם אני נאלץ לעשות זאת, ממניעים משפחתיים, אני עוטה על עצמי שק ואפר. לא מטעמי אבלות על המקדש שחרב, אלא מטעמים של רחמים עצמיים. בכל זאת חייב לציין שיצאתי מהמסע הזה מחוייך. היה נהדר לשתות במקומות הקסומים שנפלתי עליהם, בירה לאור יום זה יופי של דבר, ולהיות תייר בירושלים זו בהחלט חוויה מהנה.

בשעות הלילה מרחיבות החמארות הקטנות את שטחן ו"פולשות" לשטח הדוכנים

בשעות הלילה מרחיבות החמארות הקטנות את שטחן ו”פולשות” לשטח הדוכנים

קזינו דה פריז (רח’ מחנה יהודה 3) של אלי מזרחי היה התחנה הראשונה. על המקום הקסום הזה, עם הרחבה החיצונית שנושקת לצעקות המוכרים בדוכנים, כבר כמעט ולא צריך להרחיב. אלי מזרחי, יושב ראש סוחרי השוק ובעלים של בסטת פיצוחים משפחתית ותיקה, פתח בזמנו את קפה מזרחי, אחד המקומות הראשונים שנפתחו בשוק הירושלמי למטרות בילוי ולא דווקא קניות. הבר קזינו דה פריז, הוא מקום נוסף שלו, ושל המוזיקאי שאנן סטריט, השוכן על חורבות מלון ששימש בית לקצינים בריטים בתקופת המנדט. ולא רק בית מלון (על שירותים נוספים שניתנו שם לקצינים צמאים ובודדים לא נרחיב את הדיבור). צלחת דגים כבושים, מלוחים ומעושנים ובירה צוננת פילסו לי את הדרך לשיחה קלילה ולהחלפת צ’ייסרים עם שתי עלמות יפות שלגמו גם הן בירות בסתם יום של חול הקהל מגוון – חמארניקים מקצועיים שבאים לשתות כוס עראק, קונים של יום חמישי שרוצים רגע של הפוגה ובטלנים כמוני. על הכל מנצח מאחורי הבר מאחורי הבר יאנקי, אחד האנשים הותיקים בתעשייה.

קזינו דה פריז. ברחבה החיצונית שומעים את צעקות המוכרים

קזינו דה פריז. ברחבה החיצונית שומעים את צעקות המוכרים

סירטאקי (רח’ עץ חיים 4), חמארה יוונית קטנה וחמודה השוכנת בשדרה המרכזית של השוק, היתה התחנה הבאה. מאיה, מדריכת טיולים צעירה בסנדלי שורש, מזגה לי שליש גולדסטאר נהדרת (15 שקלים) בכוס קפואה של פעם, זו עם האוזן והזכוכית העבה. כשתהיתי על גודלו של המקום התגלתה השיטה: לעת ערב, כשדוכני השוק נסגרים, מרחיבות החמארות הקטנות את שטחן ו”פולשות” בהסכמה לשטחי הבסטות. עזבתי את מאיה, שהייתה עסוקה בלהשקות קבוצת תיירים איטלקים באספרסו וסמבוקה, לטובת עצירה קטנה בחנות הגבינות של באשר (רח’ עץ חיים 53) וכדי לעבור לרחוב האגוז ולבר QUE PASA (רח’ האגוז 9), סרווסריה ספרדית מקסימה. ארבעה ברזי סאן מיגל, שבעה ברזים עמק האלה ובתכנון שלושה ברזי שניידר, בירת חיטה מגרמניה, ונשנושים. משם אנחנו חוזרים לראשית הסיפור, לפרלמנט של ג’ימי, השוכן ליד מסעדת רחמו המהוללת. ליד ג’ימי יש חלל נוסף, מוזר למראה ומלא בטיפוסים מוזרים. “זה שלך?”, אני שואל ונענה בתשובה “מה פתאום? שם זה נרקומנים, אצלי זה מסטולים”. לך תבין.

מאיה מוזגת בירה בסירטאקי

מאיה מוזגת בירה בסירטאקי

אחר כך עברנו, אני  ובת זוגי, לצ’אקרה (רח’ קינג ג’ורג’ 41) – שינוי אווירה מוחלט. אביגיל, הברמנית המקסימה, דאגה להמשיך לשמר את החיוך שלי בעזרת המלצות על מנות נפלאות וצ’ייסרים כמו מים. באורח ספונטני ולא אופייני לי החלטתי שנסיים את הערב בפרלמנט של ג’ימי. ועל הלילה אצל ג’ימי עוד יסופר.

סרווסריה ספרדית מקסימה בשוק מחנה יהודה

סרווסריה ספרדית מקסימה בשוק מחנה יהודה

Tags: , ,

תגובות

לכתבה זו נרשמו 26 תגובות
  • הם לא מבינים מה זו בירה טובה טריה ואיכותית. וגם המזיגה על הפנים

  • אני אוהבת את השוק מחנה
    יהודה בנישמתי כי גרתי
    קרוב .

  • אין על מחנה יהודה !ממילא והמדרחוב רק ירושלמים מבינים את ההרגשה שיש כשאתה מגיע בשישי בבוקר לשוק , אין על זה בעולםםםם למרות שאני רחוקה תמיד אהיה ירושלמית !גאה בה !!!!!!!!

  • זה כמובן אם לא תידרס על ידי רוכבי אופניים חשמליות, שיש היום בכל חור במרכז העיר.

  • שוק מחנה יהודה! (לא מחניודה לכל הדיבילים) פעם היה מרכז ירושלים, היום הוא נהפך לביצת הפלצנים שהעלו את מחרי השוק והפכו אותו למיינסטרים רדוד!

  • איך אתה כותב על מה שותים בשוק בלי לציין את ה”חמישה במאי”..? ועוד היית גם מטר משם בגבינות של באשר.. מוזר מאוד.

  • ירושלים היא אינסופית, וכך גם קסמיה היחודיים והבלתי נגמרים.

  • איך לא נכנסת לשם טוב???
    הבר העברי הכי שווה במחניודה!

  • כירושלמי 40 שנה וכעת ת״א! אין כמו ירושלים שהיא היפה בערים!!!

  • מוזמנים להגיב

    You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>