סל הבריאות: תרופות אלכוהוליות

16.01.17 5:00 am
פורסם בתוך: ג'ין | וודקה | רום וקשאסה

לקח לטליה לוין קצת זמן להפנים שכשמדובר בענייני בריאות כדאי לסמוך על זקני השבט. לא בגלל שהיא מחבבת את הטיפה המרה. בגלל שאלכוהול נותן עבודה…

בימים האחרונים כולם מדברים על תרופות שנכנסו לסל הבריאות, רק שמשום מה אף אחד לא מדבר על התרופות שנותרו מחוץ לסל, אבל נגישות לכל אחד ואחת כטיפול יעיל למחלות חורף. אלכוהול, וזה לא עוד תירוץ של חובבי שתייה מכורים, יכול להרוס לכם מושבות שלמות של חיידקים שמקננות לכם חופשי בגרון ולמגר נחילי שפעת קרבים בין אם תרצו או לא תרצו. אז מה עושים? נו באמת, שותים.

"את יודעת שכשסבא של סבא שלך נולד בעיירה הרוסית פבלובה, הוא הצליח לשרוד שפעת בקור של מינוס 40 מעלות בלי תרופות בזכות וודקה בלבד?" (צילומים: יח"צ, freeimages.com)

סבא של סבא שרד שפעת בקור של מינוס 40 מעלות בזכות וודקה בלבד… (צילומים: יח”צ, freeimages.com)

ככה זה כשאת רבע רומניה ורבע רוסיה ממה שנקרא “הצד הפולני” שלך – מסיפורים ומעשיות על יהדות, כפור וסבל מתמשך את לעולם לא יכולה לברוח. האירוניה המזרח-אירופאית הזו בחיי מתנקזת לשני קווים עיקריים: ליצר הישרדותי מפותח וליצר בכייני שנועד לעורר את רחמי הסביבה מצד אחד, אך להוכיח כי גזע שורד אנחנו. ולא רק בעתות מלחמה, אלא במיוחד כשגנרל חורף מגיע והוא, כידוע, גרוע הרבה יותר מגנרל נפוליאון.

“את יודעת שכשסבא של סבא שלך נולד בעיירה הרוסית פבלובה, הוא הצליח לשרוד שפעת בקור של מינוס 40 מעלות בזכות וודקה בלבד?”, שחה לי איזו דודה רחוקה. האמת היא שלא ידעתי, אבל כשסיפרו לי לא יכולתי שלא להתייחס בכבוד לגבורתו הגדולה של סבא של סבא לוין, מלבד העובדה שהוא נולד בעיירה הנקראת על שם עוגה קצפתית במיוחד. נו באמת, משפחה, עם פריט מידע אזוטרי שכזה איך אתם מצפים שאחר-כך אני אתייחס אליכם ברצינות?

וודקהוודקה לכל פועלת

על סגולותיה של הוודקה שמעתי דווקא באופרה הישראלית. כן, אל תראו אותי ככה. שפחתכן הנאמנה עמדה במשך שמונה שנים על בימת האופרה וכחכחה בגרונה בכל דצמבר-פברואר בשל הבדלי טמפרטורה בין הפנים לחוץ ובגרון ניחר.

חברי המקהלה (רובם בני העדה הרוסית, אלא מה) עזרו לי להתחבר לשורשים מבית סבא של סבא, ובכל פעם כשהיו שומעים את השיעול שהיה סימן הזיהוי שלי בעונה מתקרב ממרחקים, נהגו למזוג לי שוט של וודקה בטענה שזה “שורף את החיידקים בגרון וגם את המזיקים שבנפש”.

על אף שאיני שתיינית של המשקה הלבן חורך הקיבה הזה, אני מחזיקה בארון המשקאות בקבוק גריי גוס לצד שלל הדקסמול קולדים שלא עושים לי שום דבר. עם בואם של מיחושי הגרון אני מיד מזלפת כמה טיפות ישר לגרון. ורצוי שיהיו בניחוח ליים שהוא הטעם האהוב עליי. 40 אחוזי האלכוהול לא רק שעושים פה את העבודה, אלא גם מפילים אותי למיטה לשעתיים שלאחריהם אני מתעוררת כמו חדשה. אגב, מסתבר שבישראל צריכת הוודקה לנפש היא בין הגבוהות בעולם. איזה חמודים. תמיד ידעתי שאנחנו מדינה בריאה.

רוםאל תגלו לאמא

גם תה עם רום הוא משקה ידוע למחלות חורף. את תרופת הסבתא הזו אני מכירה דווקא מהצד הרומני-צועני שלי, אם כי הניסיון המר שלי עם רום החל כבר בגיל 12 עם הוספה שלו לתה רק מפני שמעתי את יאשה השכן ממליץ על כך למצונן אקראי במדרגות. מסתבר שהורי הלא שתיינים החזיקו בבית רום קלוקל שהפך לי את הבטן. לא גיליתי להם מעולם. מזל גדול היה לי כשבאחד מהביקורים שלי בספרד עשו לי את התיקון למשקה האלים הזה.

אז למה רום הוא תרופה כל-כך טובה? העקצוצים הקלים בגרון שורפים חיידקים. ציפורן, דבש ומוסקט שקיימים למשל ברום אנגוסטורה הם צמחי מרפא אידיאליים למחלות חורף, ואל תשכחו שרוב התרופות הקיימות כיום בשוק הם מיצוי אלכוהולי של צמחי מרפא. וגם כמו שאמר לי יעקב ממקהלת האופרה: “זה טוב למזיקים שבנפש”. אגב, רום בתוך תה הוא סתם קלישאה. אפשר רום גם בלי תה. בדיוק כמו שעדיף לאכול שקדי מרק ללא המרק.

בוכאבלי להזכיר אניס

סבא שלי (לא זה מפבלובה, השני…) היה יבואן של משקאות חריפים ואפשר לומר שמלבד וויסקי איכותי בלאק לייבל וג’וני ווקר, הוא היה מייבא גם עראק לסוגיו. מאז ומעולם שנאתי את ריח האניס שהיה נפוץ גם בסוכריות שהיו מחלקים בחתונות בשנות השמונים. לא רק להריח לא יכולתי, אלא גם לשתות. אלא שאז גיליתי שיש סוג מסוים של עראק המיוצר מתאנים. טוב, זה לא עראק אלא בוכא. בוקובזה הוא בוכא שמבוסס על מיצוי תאנים, טעמו מתקתק והארומה האניסית לכל מי שנגעל ממנה, אינה מורגשת. משמעות השם “בוכא” הוא אדי אלכוהול בניב התוניסאי ובעברית – רק בריאות.

סבתא שלי היתה אומרת שעראק הוא טוב לשיכוך כאבים ובמיוחד לכאבי שיניים. האיראנים מאמינים שהוא חומר מחטא יותר מכל דבר אחר. הוא טוב לבעיות במערכת העיכול (אפשר למרוח אותו על הבטן או על בית-החזה כשמקוררים), הוא נלחם בזיהומים ומצוין למי שסובל מסכרת. כל הסגולות הללו טובות גם בגרסת התאנים. נשבעת לכם שבדקתי.

גראפהגראפה לגריפה

הידעתם שגראפה עוזרת בעיכול, טובה למי שסובל ממיגרנות ואפילו עוזרת בתופעות הלוואי של ההנגאובר? האמת שאני לא ידעתי, רק השם תמיד הזכיר לי גריפה, שהזכיר לי מחלה ותמיד פחדתי שזה מתוק מדי. מסתבר שהגראפה סובלת מיחסי-ציבור רעים כבר די הרבה זמן. המשקה הוא בעצם מיצוי של שאריות ענבים שנותרו מהכנת היין ומכונה גם “ברנדי איטלקי” ולפעמים גם “האח החורג של היין”.

בגדול, לא אמורים לגמוע כוסיות ענק ממנו, ובהחלט מספיקים שלוק או שניים כדי להרגיש את החמימות הזאת שעוטפת את הבטן, יורדת דרך הגרון אל מערכת העיכול והופכת את החיים לטובים יותר. אבל לא כל גראפה תעשה את העבודה. אסור לכם לעקם את הפרצוף אחרי השלוק או להרגיש שאתם חייבים לשתות כוס מים. הגראפה של ‘ברטה’, למשל, היא גראפה מצוינת. טעמתי אותה לא מזמן בפעם הראשונה וגיליתי שהיא מתקתקה אבל לא מדי, עוקצנית אבל במידה, משאירה טעם של עוד אבל בהחלט אפשר להסתפק בכוסית אחת שתעשה את העבודה. מיד הצטיידתי באחת כדי להעשיר את הארון שלי. ארון תרופות, אלא מה.

ג'יןבשירות הוד מלכותה

אם יש משהו שהבריטים טובים בו הוא הומור ומבטא. האמת היא שמעבר לכך, בפן הקולינארי על כל נספחיו כולל זה האלכוהולי, חשבתי, והאמת שאני עדיין סבורה, שיש להם עוד מה לשפר. ג’ין וטוניק מעולם לא היה כוס התה שלי (אפרופו אנגלים) ורק חברתי הטובה נעמי, שגילתה לי שג’ין הוא משקה אלים אם רק שותים אותו נכון, הצליחה לשכנע אותי בקיץ האחרון לשתות ממנו לראשונה מזה 39 שנה. הרי מה יותר סקסי מלשתות משקה אותו שתו מרקיזים במאה ה-18 כתרופה לטיפול במלריה? אבל סקסי זה לגמרי עניין של הגדרות.

אני, כאמור, עדיין חדשה וירוקה בסצנת הג’ין, ועדיין לא הגעתי למצב שאני מוזגת ג’ין וטוניק לכוס ולוגמת מבלי להריח קודם כל ולשכוח את כל ההיסטוריה שעומדת מאחורי המשקאות שהם תרופות. דווקא ג’ין ‘בומביי ספייר’ המעודן מצליח לעשות לי את זה. יש בו שילוב מאוזן של ערער, כוסברה, שקדים וקליפות תפוז ולימון שנעימים לי בפה ומחליקים לי נהדר במורד הגרון.

מה שמתפקד כתרופה פה הוא בעצם הטוניק שכידוע מכיל כינין, ובמרירותו ציווה על כל החיידקים למות, אבל בערבוב עם ג’ין מוצלח מקבלים לא רק דרינק חורפי שבימים אלה אני עובדת על מערכת יחסים צפופה אתו, אלא משהו שפחות דופק את הראש מדקסמולים למיניהם ושאר תרופות.

בשורה התחתונה, הסבתות אומרות ששפעת עוברת בתוך שבוע, עם או בלי תרופות (המינוח הסבתאי התקני הוא “רפואות”), וכנראה גם עם או בלי אלכוהול. אלא שאם כבר לשכב במיטה עם גרון דואב וחום גבוה, אז לפחות שהנפש תהיה באופוריה. רק אל תשכחו שאסור לערבב כימיקלים עם אלכוהול, לכן נטשו ברגע זה את כל השלל מכל מני דארג סטורס שצברתם, ורוצו להצטייד בתרופות יותר משמחות מחנות המשקאות הקרובה לביתכם. אני את סטוק של כבר מילאתי.

Tags: , ,

תגובות

לכתבה זו נרשמו 0 תגובות

מוזמנים להגיב

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>