ישראל בעלייה: פסטיבל לבן על הים

14.05.18 5:00 am
פורסם בתוך: חדשות ואירועים | יין | יין ישראלי

נכון שכבר שנים אנחנו מפמפמים לכם לצרוך יותר יינות לבנים, אבל מי שביקר בפסטיבל WHITE השנתי יכול היה לראות ממש מקרוב שהמגמה המרעננת הזאת נמצאת רק בעלייה…

זו השנה העשירית ברציפות לקיומו של WHITE – פסטיבל יין לבן, במרינה של הרצליה. מחד, ובמונחים ישראליים – עשר שנים זה נצח. מאידך – זה לא מפליא שפסטיבל היין הזה צבר תאוצה ומיצב עצמו כאחד מאירועי היין החזקים שמתקיימים כאן: המיקום המושלם במרינה היפה של הרצליה, על רקע תפאורה של שמש שוקעת המבצבצת מבין עשרות תורניהן ומפרשיהן של יאכטות העוגנות במקום. הטיימינג המדויק – רחוק מהלחות והחום המהביל של יולי-אוגוסט, ובמקומם – בריזה נהדרת מהים, וכל זה לצד הסמיכות לחג השבועות שבו צריכת יינות לבנים מזנקת ומבשרת את העלייה בצריכה הכללית של יינות לבנים בקיץ.

פסטיבל לבן על הים - כבר רואים יותר יינות לבנים בפורטפוליו של היקבים... (צילומים: יח"צ איש הענבים, אלעד ברמי, עומרי מירון)

כבר רואים יותר יינות לבנים בפורטפוליו של היקבים… (צילומים: יח”צ איש הענבים, אלעד ברמי, עומרי מירון)

החשש היחידי שקיים תמיד בפסטיבל יינות לבנים המתקיים תחת כיפת השמיים הוא, כמובן, טמפרטורת היינות. אבל החבר’ה מ’איש הענבים’ שמפיקים את האירוע מדי שנה משופשפים מספיק כדי להתמודד עם הצרה, כך נראה, ועשרות שקי קרח עשו את דרכם אל הדוכנים. “תשלח לי עוד 2 שקיות לדוכן של ברקן”, צעק אחד העובדים שנעמד מאחורי, משל היה מלצר בחומוסיה שמבקש לשגר לשולחן עוד פיתות. אחרי עשור של פעילות משותפת אפילו היקבים המציגים כבר מתורגלים בנושא ומכניסים לדליי קרח בקבוקים נוספים הרבה לפני שמפלס היין שבשמפניירה המוצגת בקדמת הדוכן מגיע למותניו של הבקבוק.

פסטיבל לבן על היםואיזה ביס ליד

גם האוכל כאן נמצא במגמת שיפור. אם בשנים הראשונות לפעילותו של הפסטיבל עמד איזה דוכן גבינות קטנצ’יק בפינה, אזי עכשיו יש כבר שפע של גבינות, לחמים כפריים, קישים ודים-סאם המוצבים במרכז הרחבה. כנראה שגם דעיכתו של קניון ארנה, שהדבר הכי פעיל בו בימים אלה הוא החניון התת-קרקעי, דחפה את המארגנים לדאוג שלבאי הפסטיבל יהיה מה לנשנש ליד היינות הלבנים.

הדבר היחידי שהציק לי השנה היה נוכחותו של דוכן סיגרים שבאופן תמוה הוצב אף הוא במתחם. כנראה שמישהו חשב שיהיה זה רעיון טוב לשלב בין סיגרים קובניים ויין לבן ביישן. שלא תבינו לא נכון, אני אוהב סיגרים. ואם היה לי כסף לכך אולי גם הייתי מעשן סיגרים לעתים קרובות יותר מאשר פעם בחצי שנה ליד איזו כוס וויסקי, או קוניאק, או אולי אפילו גראפה מיושנת או וינטג’ פורט. אבל מה ליין לבן וסיגר?

פסטיבל לבן על היםמי אמר סיגר

מכל מקום, אותו דוכן קטן הצליח להצית כמה מהמבקרים להדליק סיגרים ולנדוד בין הדוכנים, ואותם מעשני סיגרים דחפו כמה אנשים להדליק איזו סיגריה בתוך המתחם מדי פעם, ולשבש לכולם את חוש הריח. למזלי, ולמזלם של שאר המבקרים, לא היה מדובר ביותר מכמה אנשים בודדים והאוויר הצח שנישא מהים הצליח לגבור על תימרות העשן.

הרבה השתנה בתעשיית היין המקומית בעשור האחרון. צריכת היינות הלבנים נמצאת בעלייה, והביקוש הביא לכך שיותר ויותר יקבים מוסיפים לפורטפוליו היינות שלהם עוד ועוד יינות לבנים. מלבד הכמות, גם האיכות משתפרת ולקחים מופקים משנה לשנה. כאמור, שרדונה וסוביניון בלאן הם עדיין הזנים השולטים, אבל החיפוש אחר זנים מתאימים יותר לאקלים ולחיך הישראלי נמשך גם נמשך, ולראייה, אפשר לראות יותר גוורצטרמינר, ויונייה, קולומברד ופינו גרי בשנים האחרונות.

מבחר מגוון של לבן

למעלה מ-130 יינות הוצגו בפסטיבל וברור שלא לכולם הצלחתי להגיע. על יינות הרוזה שהוטעמו בפסטיבל ויתרתי מראש כדי לא ללכת לאיבוד בין עשרות הבקבוקים, הריחות והטעמים. אך מהלבנים שטעמתי היו בהחלט כמה שראויים לציון.

סגל רכסים שרדונה Unoaked 2016סגל רכסים שרדונה Unoaked 2016

השרדונה הזה שנעשה מענבי כרם בן-זמרה לא התיישן בחביות עץ, אלא בחביות נירוסטה בלבד, ובשל כך הוא מציג רעננות יוצאת-דופן תוך שמירה על מורכבות ללא מניירות מיותרות ומניפולציות של חבית עץ. צבעו קש בהיר, יחסית לשרדונה, ממה שמרמז על השהייה בחביות נירוסטה בלבד. באף ניחוחות של פומלה, פרחים לבנים ושקדים. אינטרפרטציה יפה ומפתיעה לשאבלי ישראלי.

ברקן, בטא, ריזלינג 2017

בטא היא סדרת היינות החדשים של ‘ברקן’ אשר נרקחו על-ידי היינן החדש של היקב עידו לוינסון (אני הייתי הולך על שם קצת יותר יצירתי כמו גאראז’ דה ברקן). יינות הסדרה מאופיינים ברמות אלכוהול נמוכות שנעות בין 11-12%. ברקן בטא ריזלינג 2017 הוא ריזלינג חצי יבש, עם המון נפח פרי וחמיצות שמגבה את רמות הסוכר באופן מאוזן, עם מרירות קלה ונעימה לקראת הסוף. הריזלינג החדש מגיע אמנם מכרם בבר גיורא, אך הוא מאוד מוִזֶלי באופיו. בשל הכמות המוגבלת שהופקה ממנו יימכר הריזלינג רק במסעדות ויוגש בטיסות אל על, כך נתבשרתי. אולם שווה להמתין בסבלנות, אולי בכל זאת הוא יגיע לחנויות.

עמק יזרעאל, פט-נאט דאבוקי 2017עמק יזרעאל, פט-נאט דאבוקי 2017

פט-נאט הוא קיצור של פטילנט נאטורל – מבעבע טבעי שמסיים את תסיסתו בבקבוק ללא הוספת שמרים או סוכר לאחר סגירתו, בניגוד לשיטת שמפיין. התסיסה העדינה, כמו גם הבקבוק החתום בפקק של בירה והמקושט בתווית היפסטרית, מקלפים מהיין את ממד הרצינות והופכים אותו לחוויה כיפית של ממש. הבועות העדינות מעלות ריח של גויאבה ותפוח ירוק, וככל שמתקדמים לתחתית הבקבוק, היין הופך מעונן בגלל השמרים שבתחתית ומקבל טעמים של לחם קלוי. לא להיפסטרים בלבד.

רקנאטי, פרנץ' בלנד 2017רקנאטי, פרנץ’ בלנד 2017

מגפנים ותיקות בגליל התחתון נעשה בלנד שעיקרו קולומברד עם מעט תוספת של סוביניון בלאן ומוסקט. זהו יין חצי יבש וארומטי מאוד שפחות מיועד לפלצני יין ששותים בורגון, ויותר מנסה לקלוע למשבצת של אוהדי יינות הגוורצטרמינר. הפרנץ’ בלנד של ‘רקנאטי’ מתהדר בפרופיל ארומטי מורכב של אפרסקים, מנגו ועשבים ירוקים, לצד מתיקות נוכחת אך לא מכבידה. יין שישתלב נהדר עם מנות מהמטבח האסיאתי.

קסטל, C שרדונה 2016קסטל, C שרדונה 2016

השרדונה המוכר של יקב ‘קסטל’ היה כמו המבוגר האחראי של יינות הפסטיבל. התסיסה המלולקטית שעבר והיישון בחביות למשך 8 חודשים הפכו את מרקמו למשיי ושמנוני. ריחות של חמאה מעושנת, סברס ומשמש, עגול ומורכב עם קורטוב של מליחות בפה. זה אולי נשמע כמו מתכון לטארט-טאטאן, אבל מדובר ביין עם תילי תילים של מורכבות שמשווע רק לאוכל רציני.

טוליפ, אספרו לבן 2017טוליפ, אספרו לבן 2017

בלנד של שרדונה, ויונייה וקולומברד. חלק מהיין התיישן בחביות עץ ועובר תסיסה מלולקטית. באף היין הבטיח עושר ומורכבות רבה, אך בלגימה הראשונה הוא אכזב מעט. ייתכן שהיה קר מדי ולכן החלטתי להמתין אתו עוד קצת בכוס, ובצדק. היין המשיך להתפתח ככל שהתחמם והפגין חדות ומורכבות לצד חומציות טובה. שילוב הזנים והמשחק הזה בין פרשי לחמאתי, ובין חבית לנירוסטה אולי לא נשמע מרגש, אך האמינו לי שהאספרו של טוליפ, ממש כמו אחיו האדום, עשוי ללא רבב.

כרמיזן, דבוקי 2016

הדאבוקי של היקב מבית לחם נמצא במגמת שיפור משנה לשנה. זן הדאבוקי שמגיע במקור מארמניה, אך גדל יפה לצלילי פעמוני מנזר בית ג’מאל ומפיק יינות התואמים את מזג-האוויר שלנו. יין הסולד מיומרנות, השומר על אותנטיות ורעננות. מתיקות קלה בפה, תפוחי סמיט ואורגנו באף וסיומת מעט ממושכת שמותירה על החך טעם המשווע ללגימה נוספת מהמשקה הזהוב המקסים והצנוע הזה.

טפרברג, אסנס פינו גרי 2016טפרברג, אסנס פינו גרי 2016

זהו הבציר הראשון שבו מפיקים פינו גרי בטפרברג והתוצאה היא לא רעה בכלל. היין מגיע מכרמים באזור גוש עציון ברום של 900 מטר, והתיישן על שמריו בשיטת Sur-lie למשך חמישה חודשים. הוא קיבל גוון אפרפר-קש עם ניחוחות של אגסים וליים. יין עגול עם מקדם פרי יפה ומינרליות בקצוות שעמד איתן עם הגבינות השמנות שהוגשו לצדו. יין קיצי ומהנה מאוד.

Tags: ,

תגובות

לכתבה זו נרשמו 0 תגובות

מוזמנים להגיב

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>