יס סר: וויסקי סר אדוארדס

25.02.18 5:00 am
פורסם בתוך: בלנדד וויסקי | וויסקי סקוטי

גל סידס השתתף בסדנת מאסטר-קלאס של וויסקי ‘סר אדוארדס’ שנחת כאן לא מזמן, וחושב שבהחלט מדובר בהתחלה ברגל ימין עם צעד תימני קטן…

תרשו לי לרגע להתקיל אתכם ולשאול אתכם לגבי הבלנדד וויסקי הסקוטי החביב עליכם, סביר להניח שתגמגמו לכמה רגעים עד שתגידו בלאק לייבל, או לכל הפחות שיבאס. אני לא מאשים אתכם, חלילה, כי כנראה שהוויסקי “הרגיל” גרם לכם לבעיית זיכרון קלה, וכל דבר שאתם מצליחים לחשוב עליו שהגיע מחבל הארץ הגשום הוא – אין מה לעשות , סינגל מאלט. אז מה לעזאזל קרה לשוק הבלנדדים מסקוטלנד, עמוד השדרה של ענף הוויסקי? אלו בדיוק השאלות ששאלתי את עצמי בדרך לערב מאסטר-קלאס של וויסקי ‘סר אדוארדס’ בהנחיית איאן אלאן, שגריר מזקקת STARLAW המייצרת את הוויסקי ‘סר אדוארדס’.

וויסקי סר אדוארדס - השתיין הישראלי יהיה מוכן להתנסות ולצאת מגבולות המוכר לו בשביל עסקה טובה... (צילומים: יח"צ, אביב חופי)

השתיין הישראלי יהיה מוכן לצאת מגבולות הגזרה שלו בשביל לקבל עסקה טובה… (צילום: יח”צ, אביב חופי)

אז הגעתי (קצת באיחור – גילוי נאות) ל”קוואטרו” ברחוב הארבעה, סקפטי, אבל גם קצת סקרן לראות מה כבר אפשר לחדש לי עם עוד בלנדד חדש. אז קודם כל – ועל-מנת לסבר את אוזנם של הבלתי מסוברים – סינגל מאלט בבקבוק זה דבר חדש יחסית (לכל מי שגר מחוץ לסקוטלנד…). כי עד לפני 50 שנה בערך, מזקקות המאלטים שכולנו יודעים לזמר את שמותיהן שוברי השיניים התרכזו בעיקר בייצור חומר גלם איכותי לבתי וויסקי (ג’וני ווקר או שיבס למשל, לא מזקקים בעצמם ולו טיפה…).

על בקבוקים ואנשים

וויסקי סר אדוארדסרק בשנות השישים החלו לייצא סינגל-מאלט אל מחוץ לסקוטלנד – וחלפו עוד כמה שנים טובות עד שהביקוש העולמי לנוזל היחידני החל לתת את אותותיו בתעשייה. כל קורא מעל גיל 40 יוכל להזכיר לכם ש ‘גלנפידיך’, למשל – לא היה כאן תמיד. ג’יימס בונד למד לשתות מק’אלן 50 איפה שהוא בסוף תקופת פירס ברוסנן. ושון קונרי שתה בכלל J&B.

בחזרה ל”קוואטרו”: נכנסתי לחלל המסעדה כשהטעימה כבר בעיצומה ובחנתי את שאר האנשים בחדר. אפשר לומר שאם במקום אנשים היינו בקבוקי וויסקי המתומחרים לפי גילם – סביר להניח שהייתי אחד הזולים שבחבורה… לגמרי במקרה, אני עובד בלדעת כמה סינגל מאלט לא רע נמכר היום בישראל (ספויילר – בזול), כך שאפשר להגיד שהייתי סקפטי לא פחות משאר הקולגות למודי הקרבות שנכחו באירוע.

וויסקי סר אדוארדסלא רק אש ועשן

הטעימה החלה עם שתי כוסות מהניו מייק שמרכיבים את “סר אדוארדס”: הגריין והמאלט. אני, שהגעתי מעט באיחור, מיהרתי להשלים פערים ופתחתי בשלוק גדול מהניו מייק גריין, בדיוק בשלב שבו איאן הסביר שמדובר בנוזל בנפח של 63 אחוז אלכוהול. לא קל…

למעשה, זה היה בדיוק השלב בו איאן הסביר בצורה שאפילו עשתה היגיון בשבילי שהגריין, הנוזל הזול יותר, משמש לו בתור סוג של קנבס, בעוד המאלט, הנוזל המשובח והיקר יותר, הוא הצבע שבעזרתו הוא צובע את התמונה. פיוטי ככל שיהיה ההסבר הזה (בעיקר כשהוא ניתן במבטא סקוטי), אני שמעתי צלצולים באוזניים, מהשלוק שלקחתי באשמתי. מצד שני, אפשר להגיד שהייתי יותר ממוכן להמשך.

הבא בתור היה ה’סמוקי’: וויסקי מעושן מעולם לא היה כוס הוויסקי שלי, ואיילה הוא לא אזור ייצור שקסם לי. למעשה, אני מעדיף בדיוק את ההפך: וויסקי עגלגל ופירותי (עד כמה שוויסקי יכול להיות). כלומר, יותר נח לי בין מק’אלן לגלנליווט – ואולי דווקא בגלל זה ממש לא כעסתי על הסמוקי.

התחלה ברגל ימין

וויסקי סר אדוארדסבהחלט מדובר בוויסקי כבולי (Peated – מילה שנזרקה לחלל האוויר לא מעט פעמים במהלך ההסבר על התווית), אבל הוא היה קל. אולי זה בגלל ה-63% שלגמתי לפני שנייה כאילו זה היה פלגרינו, אבל עבר הרבה זמן מאז שהיה לי קל לשתות משהו שהוגדר “סמוקי” או “כבולי”.

כאן מדובר במשקה קליל-יחסית, קצת רזה עם סיומת מעושנת, אבל לא כזאת שמכבידה, אלא דווקא כזאת שהייתי יכול להדליק איתה עוד סיגריה, או לשלב באיזה קוקטייל, או אפילו – אל תגידו שאמרתי – לשתות עם הרבה קרח. אז מבחינתי: הסמוקי של ‘סר אדוארדס’ הוא מבחינתי התחלה ברגל ימין עם צעד תימני קטן.

ויסקי סר אדוארדסקלות שתייה מפתיעה

מכאן המשכנו לוויסקי הנמכר ביותר של המותג. ‘סר אדוארדס’ – ככה הוא נקרא. קצת כמו השיר ‘בלאק סאבאת’ מתוך האלבום ‘בלאק סאבאת’ של להקת ‘בלאק סאבאת’ – כל התורה בשיר אחד, או כוסית אחת של וויסקי. באתר החברה רשום (בצורה הכי בלאק סאבאתית שאפשר) שבערפילי הערב, אי-שם באי הגשום, אפשר לפעמים לטעות בין גובלין לבין בוגל. האמת היא שאין לי מושג מה זה בוגל ואין לי מושג מה כל המשפט הזה אמור להביע, אבל אם בוגל זה מישהו ששתה יותר מדי וויסקי עד שהוא הגיע למצב שבו הוא כזה בוגל עד שהוא נראה כמו גובלין, אז תרשו לי לצטט את הראפר דה גיים בנוגע למצבי הנוכחי ולשאול: WHAT’S A GOBLIN TO A MARTIAN?

בנוגע לוויסקי, אגב, לא היו לי שום סימני שאלה – בלנדד כמו שאומרים אצלנו – “של פעם”: קצת עץ, נוכחות הגריין מורגשת, קצת טוסט עם חמאה כזה, מקורמל מעט עם סיומת קצרצרה. אידיאלי לשלוק מהיר בצ’ייסר או עם הרבה קרח. סיימנו את הטעימה עם ה- 12 שנה. עדיין לא מדובר בוויסקי מורכב כמו סינגלים מפונפנים בני אותו הגיל, ועם זאת הוא כן מציע קצת דבש ווניל באף, מעט ירוקת וניחוחות של הספייסייד. גם פה הגריין מורגש, אבל השלוק דווקא מפתיע, חלק-יחסית למה שמצפים אחרי האף, עץ עדין שבעדינים יחסית לקטגוריית ה-12 שנה, כשעל חוסר המורכבות מפצה קלות שתייה מפתיעה ביותר.

תגי מחיר ידידותיים

מה שהופך את כל החבילה הזאת לנחמדה מאוד הוא תג מחיר ידידותי פלוס-פלוס. הוויסקים של ‘סר אדוארדס’ נמכרים בטווח מחירים של 69 ₪ לסר אדוארדס ה”רגיל” ועד ל 120 ₪ עבור ה 12 שנים, תג מחיר ידידותי בהחלט, אפילו בהשוואה לסינגלים הפשוטים והפופולאריים מאוד לאחרונה ואף למתחרים החזקים מאירלנד או מעבר לאטלנטי. האם זה יתפוס? מצד אחד, השתיין הישראלי הצמא אוהב מותגים ומוכן לשלם עליהם. מצד שני, הוא מודע למתרחש בכיסו ובכוסו, ויהיה מוכן להתנסות ולצאת מגבולות המוכר לו בשביל עסקה טובה – ובמחירים האלה בהחלט מדובר בעסקה משתלמת ביותר: על המדף של “עד 100”, שמיום ליום הופך ליותר ויותר רלוונטי, בהחלט יש פה תמורה נאה לכסף.

Tags: , ,

תגובות

לכתבה זו נרשמו 0 תגובות

מוזמנים להגיב

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>