יין באור אחר: טעימות יין בחושך

21.06.15 6:00 am
פורסם בתוך: יין | יין ישראלי

צחי ימין השתתף בטעימת יין עיוורת, כלומר, אחת כזאת שמתבצעת בחושך מוחלט, וממליץ לכם על חוויה מאתגרת חושים…

כל חובב יין מושבע השתתף לפחות פעם בחייו בטעימת יין עיוורת. היינות מכוסים בדרך-כלל בצורה כזו שאפילו לא ניתן לזהות אם מדובר בבקבוק בצורת בורדו או שמא בורגון, וכל שנותר הוא לנחש את זן הענבים, את שנת הבציר ולחדי החושים (ויש שיאמרו לבעלי דמיון מפותח) גם את המדינה שבה הופק היין, על סמך טעימתו בלבד.

טעימות יין, ובכללן טעימות יין עיוורות, נתפסות בעיני מי שאינו חובב יין כאקט של פלצנות נטו... (צילומים: יח"צ)

אכן, טעימות יין, ובכללן טעימות יין עיוורות, נתפסות בעיני מי שאינו חובב יין כאקט של פלצנות נטו…(צילומים: יח”צ)

השבוע הזדמן לי להשתתף בטעימה עיוורת שנבדלה במקצת מן הקונספט המקובל. ובכן, לא רק שלא ראיתי את הבקבוק לפני המזיגה, אלא גם לא הצלחתי לראות את הכוס שממנה טעמתי את היין. למעשה, לא ראיתי כלום…

הכל התחיל כשאחד המלצרים הוביל אותי לתוך חדר החושך במרכז “נא לגעת” שבנמל יפו. לא לחינם הוא מכונה “בלאק-אאוט”, מלמלתי לעצמי בעודי אוחז בכתפו של המלצר בניסיון לפלס את דרכי לעבר השולחן בחדר החשוך. בימים כתיקונם משמש המתחם כמסעדה לכל דבר, כמובן למעט העובדה שהסועדים אוכלים בחושך (חוויה מומלצת לא רק לבעלי דרכון פולני…) ושכל המלצרים עיוורים. כמו כן, מעת לעת מתקיימות ב”נא לגעת” סדנאות שוקולד ופיסול בחימר, אך ממש לאחרונה הם השיקו גם סדנאות יין בחושך. כמי שאוהב להשתעשע מדי פעם בטעימות “עיוורות” עם חברים, לא יכולתי שלא לקחת חלק ברעיון הבלתי שגרתי ומיד הצטרפתי לסדנה.

גמלא ריזלינג לבן 2013- בקבוקחייבים לשים את הקלפים על השולחן. טעימות יין, ובכללן טעימות יין עיוורות, נתפסות בעיני מי שאינו חובב יין כאקט של פלצנות נטו. כמעט תחרות למי יש יותר גדול, אך במסווה של אירוע מתורבת ומעונב בו יורקים את היין במקום לשתות ממנו. הרבה פעמים אני תוהה האם הם באמת צודקים. הרי גם מבקרי היין הגדולים ביותר כמו רוברט פרקר, ג’נסיס רובינסון או אוז קלארק, שמאחוריהם קילומטראז’ אינסופי של טעימות יין, עושים טעויות מביכות לעיתים. כנראה שלעולם לא תהיה לכך תשובה חד-משמעית.

כאמור, כשהתיישבתי לבסוף במקומי ב”חדר החושך”, מוקף בעוד כעשרים אנשים שמעולם לא פגשתי, נפל לי האסימון שאני באמת לא מסוגל לראות. זוהי לחלוטין תחושה שונה ממה שאתם יכולים לדמיין כשאתם עוצמים את עיניכם לרגע. תחושה המלווה בחוסר אונים קל שמתחלף לאיטו בנינוחות ובחידוד שאר החושים. פתאום אתם שמים לב ביתר שאת לקולות היושבים לצדכם ואף מזהים את הבושם שהתיזו על עצמם בטרם יצאו מהבית.

למולי הונחו שלוש כוסות יין (כך הובטח לי לפחות) וליד כל אחת מהן גבינה שאמורה להתאים לכל אחד מהם. שלחתי את ידי באפלה לעבר השולחן בזהירות רבה כדי למשש את הכוסות. כשהסתבר לי שכולן באותה טמפרטורה, הבנתי שלא עושים לנו חיים קלים בזיהוי היינות. מי שהעבירה את הסדנה וניסתה לאתגר אותנו היתה מורן עשור, לשעבר סומליה במסעדת “מסה”. מורן הסבירה באריכות על כללי טקס טעימת והערכת יין, כמו גם על מאפייניו של כל זן ענבים. אני לעומת זאת, הייתי טרוד בפענוח הכוסות שהנחו על שולחני.

קברנה סוביניון גמלא 2011 - בקבוקמיד לאחר שהרחתי את הכוס הראשונה, הבנתי שני דברים. האחד, אני מכיר את היין או לפחות את היקב שממנו הוא הגיע (אחרי הכל היינות כשרים וזה מצמצם מאוד את האפשרויות). השני – חושי הטעם והריח שלי עובדים שעות נוספות. לפתע הם מנסים לפצות על העדר הראייה, וכל שביב של ארומה או ניואנס ביין הופכים למודגשים ולמובלטים.

האף אמר יין לבן, אך הפה עוד השתהה כמה רגעים עם התשובה. לאחר שכולם טעמו מהיין ונשאלו האם מדובר ביין אדום או לבן, כחצי מהנוכחים בחדר היו בעד האדום ואילו החצי השני בעד הלבן – דבר המוכיח עד כמה חוש הראייה שלנו משחק תפקיד משמעותי כאשר אנחנו טועמים משהו. היה זה ריזלינג מסדרת גמלא של יקב רמת-הגולן.

ירדן מוסקט 2010 - בקבוקבכוס השנייה צבע היין היה כבר יותר ברור. אף של פירות אדומים כמו שזיף ודובדבן, וניל ונגיעה של קקאו. את שנת הבציר של היין היה קצת יותר מאתגר לזהות. מאחר והצבע של היין הוא הסממן המובהק ביותר שמעיד על גיל היין, לא נותר אלא להסתמך על חושי הריח והטעם בלבד שקבעו כי מדובר ביין צעיר יחסית, אך לא צעיר מדי. ואכן זה היה זה קברנה סוביניון 2011, גם כן מסדרת גמלא.

ליין השלישי והאחרון היה ריח שונה ומיוחד – מתוק ופטרולי, אבל גם מזכיר פירות הדר. הפעם זה היה ירדן מוסקט והוא התכתב נהדר עם גבינה כחולה שטעמנו, בייחוד לאור הניגודיות בין השניים וכשהטעמים של שניהם מועצמים בחושך.

אני חייב להודות שמדובר בחוויה מאלפת ומחדדת חושים שנתנה משמעות חדשה לטעימות יין עבורי. הגם שאת היינות בסדנה הכרתי היטב, הטעימה בחושך הביאה להיכרות עם רבדים אחרים שלהם. באותה נשימה מן הראוי לציין כי “נא לגעת” הינו מלכ”ר שכל הכנסותיו מיועדות לעמותה התומכת בקהילת העיוורים והחרשים בארץ, ומייצרת להם אפשרויות תעסוקה. אם טרם חוויתם טעימת יין שכולה מתבצעת באפלה, מומלץ בהחלט להרחיב אופקים ועל הדרך אולי גם כמה מהחושים…

תגובות

לכתבה זו נרשמו 0 תגובות

מוזמנים להגיב

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>