חוצה קווים: יקב דרימיה

11.09.16 5:00 pm
פורסם בתוך: יין | יין ישראלי | סיורי יקבים

שרגא גבהרד תר את הארץ עם תרמיל על הגב ומקל טיולים ומספר על היקבים שמעבר לקווים. והפעם: יקב ‘דרימיה’…

כולם יודעים ש’דרימיה’ זה חלום, אבל מסתבר שלא רק. דרימיה היא גם התגשמות של חלום, ולא סתם חלום, אלא חלום מתוק. או אולי נכון יותר לומר – פתרון של חלום. ביקב ‘דרימיה’ הוא שילוב בין אנשים ליין, לא בחלום אלא במציאות. שילוב מעניין, אמיתי ומוחשי לגמרי. אבל למעשה, ‘דרימיה’ הוא השם הבוטני של החצב – אותו צמח אצילי, לבן, זקוף וגבוה, בו תחם יהושע בן נון את הגבולות בין השבטים…

תחת המיתוג החדש נקרא היקב כיום 'דרימיה', אלא שלא מדובר רק בהחלפת שם, אלא באסטרטגיה שלמה... (צילומים: יח"צ)

כיום נקרא היקב ‘דרימיה’, אלא שלא מדובר רק בהחלפת שם היקב, אלא באסטרטגיה שלמה… (צילומים: יח”צ)

שורשיו של החצב נטועים עמוק בסלע, ובדיוק כך מרגיש אלעד ,שהוא כבר דור שלישי בחקלאות. הוריו הם מראשוני המתיישבים בסוסיא ונטעו שם כרמים. בדיעבד התברר שזהו אזור חקלאי כבר אלפי שנים, והראיה לכך היא 180 הגתות שנמצאות באזור דרום הר חברון וחבל יתיר, ויש די הוכחות שהיקבים רבים פרחו במקום זה ושבעלי היקבים היו עשירים. יקב דרימיה הוא בעצם חיבור בין שני דברים, שאי-אפשר לומר שהם מנוגדים זה לזה, אבל בהחלט מדובר בחיבורים דינמיים ושונים. המוטו של היקב, שגם מופיע על התוויות הוא: “דרימיה הוא סיפור של מפגשים; הר ומדבר, אדם ואדמה, קרקע ושמים”. כך, לאורך כל הפגישה שלי עם אלעד מובשוביץ, אני שומע על חיבורים מעניינים ומפתיעים. מי שמפחד יכול להגיע לשם דרך ערד. מהרגע שעוברים את המחסום ועד שמגיעים לסוסיא, לא עוברים דרך אף ישוב עוין, לפחות כשלא מביטים במראה. בחזור יכול גם שוטר עם ינשוף להיות עוין…

הכל התחיל לפני שנים כשההורים של אלעד נטעו כרמים, ומכרו את הענבים שלהם, בהתחלה ל’כרמל מזרחי’ ואחר-כך ליקב ‘יתיר’ השכן, עד שבא אלעד בשנת 2007, אחרי שעבד כעוזר יינן ביקב יתיר וגם למד לעשות יין במכללת תל-חי, והחליט לעשות יין לבד. באזור כזה, עם עבר עשיר בן אלפי שנים ועיי חורבות שהיו פעם בתים, לא בעיה למצוא איזו פינה נסתרת, שבעיקר צריכה להיות נסתרת מהשמש המדברית הקופחת. כך מצא אלעד מערה עזובה בסוסיא, ושם דָּרַךְ לראשונה את ענביו. זה טוב רק בשביל התחלה ובתור קוריוז, אבל כשמתחילים לעשות מהיין עסק, זה ממש לא מתאים. כך התחיל גלגולו של היקב, שנקרא בתחילה ‘שוקק’, עד שעבר לאזור התעשייה של סוסיא, שינה את שמו והתחיל לשקוק חיים, והכל מתוך מסירות ואהבה ליין.

יקב דרימיה - אווירה ג - צילום יחצ.jpgכיום יש ליקב כשלושים דונם של כרמים, שמיעוטם גדלים בשיטה בה ההדליה של הגפן נעשית בצורת הגידול הרגילה והמוכרת (V.S.P), דהיינו מוציאים מהגזע שני שריגים, מותחים אחד ימינה ואחד שמאלה, וכשהשריגים מִתְעַצִּים הם נקראים ‘זמורות’, על כל זמורה גדלים שנים או שלושה אשכולות ענבים. זוהי כאמור שיטת ההדליה הרגילה, אבל כשמדובר בענבי הקברנה סוביניון, מיישמים את השיטה העתיקה – שיטת ‘הגביע’ – דהיינו, הגפן גדלה פרא, בלי הדלייה, מהגזע יוצאות חמש זמורות ועל כל זמורה גדל אשכול אחד. מה המעלות של גידול כזה? דבר ראשון, זה ‘טבעי’ ומצלצל יפה באזניהם של קוני היין, אבל לא רק, הדבר השני – והוא היותר חשוב – השמש מכה בו מכל הצדדים באופן שווה. ויש גם סיבה שלישית: המרחקים בין האשכולות לגזע של הגפן שווים. יש עוד מעלות קטנות יותר, ויש גם חסרונות, אבל שלוש אלה הן העיקריות. אי-אפשר לעשות את זה בכל זני הענבים, אלא רק בזנים הזקופים, וקברנה סוביניון הוא בהחלט זן זקוף המתאים לשיטת הגידול הזו.

יקב דרימיה ספר 2013 - בקבוקתחת המיתוג החדש נקרא היקב כיום “דרימיה. מיתוג שהוא לא רק החלפת שם, אלא אסטרטגיה שלמה. ליקב יש שלושה סוגי יין. בסדרה הגבוהה יש את ‘סְפַר 2013’ שהוא בלנד של 80% קברנה סוביניון ו-20% פטי ורדו, שהתיישן 18 חודשים בחביות עץ אלון. ליין צבע עמוק ויפה שדי אופייני לענבי המדבר. יש לו נוכחות חבית עדינה, אך לפתע היא נעלמת ורק כשמחפשים אותה היא שוב חוזרת, פירות בשלים ומורכבים, הטאנינים נמצאים אבל לא מציקים. יין מצוין שאם תחכו אתו קצת זה רק יעשה לו טוב. בסדרה הנמוכה ישנם שני יינות זניים: קברנה סוביניון ושיראז 2013, שניהם מאוד תואמים לזן שלהם, בטעמים ובריחות. הקברנה סוביניון עם ריחות קצת ירקרקים, פה טוב, קצת טאני, חומצה מאוזנת, שנה בחביות. השיראז הוא בעל צבע אדום כהה, ריחות אופייניים לזן, קצת מעושנים, גם הוא קיבל חבית שנה. אגב, השיראז זכה בתחרות אשכול הזהב במדליית ארד.

לפני שתלכו לחפש את היינות של דרימיה בחנויות, אספר לכם שהשנה עושה אלעד גם יין לבן מענבי סוביניון בלאן. טעמתי אותו מיד כשגמר את תהליך התסיסה, ואולי אפילו לא גמר לגמרי, והתרשמתי מריחות של גויאבות, קליפות של לימונים, פירות טרופיים, וטעמים חומצתיים טובים ונקיים. שאלתי את אלעד האם הוא מתכנן לשים את הנוזל הזה בחבית, והוא ענה לי במשפט אחד שיכול בעצם לסכם את כל מה שמאפיין את היקב הקטן והנפלא הזה: “כרגע בשלב ראשון, אני מעדיף לתת ליין לעשות את מה שהטבעיות שלו עושה לו”. אחרי כמה רגעים כשהרחתי שוב את הסוביניון, חשתי פתאום בריח של ים. אולי זה בגלל הריח של המינרליות שיש ביין, אבל אולי זה בגלל שיין לבן, קריר וטוב, המקום לשתות אותו הוא בבריזה של הים…

Tags: , , ,

תגובות

לכתבה זו נרשמו 0 תגובות

מוזמנים להגיב

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>