בועות ונצנצים: יקב פנטיני

12.07.17 2:00 pm
פורסם בתוך: יין | יין מהעולם

ברק רום השתתף בטעימת יינות יקב ‘פנטיני’ האיטלקי שנערכה באווירה רומנטית. למרות שבארוחות הרומנטיות שלו הוא מעדיף תפריט בשרי מגרה וכמה בירות לחות, אפילו הוא הצליח ליהנות…

טלפון מהעורך שלי זימן לי השקה של שלושה יינות איטלקיים מבית יקב פנטיני, אותם קינחנו גם בקצת גראפה, אבל היינות היו הסיפור. למעשה, עצם היותי בהשקה הזאת היא הסיפור וזאת כי עד כמה שאני אוהב אלכוהול, ואלוהימה יודעת כמה שאני אוהב, אני לא המומחה הרגיל שלכם בכל מה שקשור ליין ומבעבעים על נגזרותיהם. שלא תבינו לא נכון, זה לא שאני שונא יין, זה פשוט אף פעם לא הבחירה הראשונה שלי כשאני מחליט להרעיל קצת את הכבד שלי. לא בדיוק כוס התה האלכוהולי שלי. כלומר, זה נחמד בארוחה רומנטית לאור נרות, אבל את הארוחות הרומנטיות שלי אני מעדיף לעשות לאור תפריט בשרי מגרה וכמה בירות נוטפות לחות.

יקב פנטיני - יין הוא אף פעם לא הבחירה הראשונה שלי כשאני מחליט להרעיל קצת את הכבד שלי... (צילומים: דוד סילברמן)

יין הוא אף פעם לא הבחירה הראשונה שלי כשאני מחליט להרעיל קצת את הכבד שלי… (צילומים: דוד סילברמן)

ובכל זאת, זה היה אני ועוד בערך 12 מושבעים שדווקא מבינים מאוד ביין. אני מודה שקינאתי בהם, בעיקר ביכולת שלהם לזהות במדויק את הטעמים הנסתרים, את הגוף השופע, סליחה, התבלבלתי עם גוף אחר שהייתי מעדיף לשזוף בו את עיניי. הם ידעו לזהות כל זכר של פרי שהיין הזה נצר במהלך עיבודו, ואפילו ידעו להתאים לכל מה שהם טעמו משהו לאכול.

נותן לחושים להוביל

יקב פנטיניאותי זה עשה רעב וצמא, אבל עדיין לא ידעתי להבחין בכל אותם טעמים, ניחוחות וסוגי גוף שחבריי המלומדים זיהו ממש בקלות. ואז עצמתי קצת עיניים, פתחתי במוחי ובליבי את סקאלת הטעמים שלי ובעיקר התרכזתי ביינות של יקב פנטיני, כשאני מנסה לתת לחושיי להוביל אותי, אולי בפעם הראשונה אחרי הטריפ האחרון שעשיתי, והנה המסקנות שלי על כל מה שטעמתי.

יכול להיות שאתם תחשבו אחרת, ואני בטוח שמומחי היין שהיו איתי בוודאי יחשבו אחרת, אבל גם לאפשרות לטעום יין בתור ההדיוט הממוצע יש יתרונות. בעיקר כי זה מנגיש יותר את המוצר. אז אם מעניין אתכם להבין מה חוויתי, אתם מוזמנים להמשיך, ואם לא אז אתם גם מוזמנים להמשיך, כי אחרת איך תוכלו לרדת עלי בתגובות למטה?

פנטיני סוורובסקי, ביאנקו

פנטיני סוורובסקי, ביאנקוהיין המבעבע הזה של יקב פנטיני מגיע ממרכז אברוצו באיטליה והוא עשוי מ-100 אחוזים של זן הענבים קוקוצ’יולה, אבל אני אתחיל דווקא מהעיצוב שלו. לאבני סוורובסקי יש יד בכל מה שקשור לנראות של הבקבוק הזה והוא אכן שובה את העין. יש לו בטן רחבה וצוואר דקיק ואבן חן מודבקת לעטיפתו. הוא משדר יוקרה ואפילו כיף לתפוס אותו בין אצבעותיך, אבל מעבר לאריזה מפוארת יש כאן גם משקה שצריך לטעום.

אז מה הטעם שלו, אתם שואלים? אחלה. ובפירוט קצת יותר רחב אני יכול להגיד לכם שהופתעתי לטובה, בעיקר כי הצלחתי לזהות טעמים מסוימים שלא כל-כך יצא לי לפגוש בטעימות אחרות של יינות מבעבעים, או במילים אחרות, שתיתי חרא של מבעבעים כל חיי ואולי בגלל זה אני לא כל-כך מחובר. מדובר ביין מבעבע לבן יבש עם טעמים חזקים של פירות הדר מרירים-חמצמצים. הייתי אומר שיש כאן אשכולית (אדומה דווקא) ומעט דשא. לא שאי-פעם טעמתי דשא, או לפחות לא מאז גיל 3, אז גם טעמתי נמלים ואת פירות עץ הפיקוס, אז זה לא נחשב.

את היין הזה הייתי שותה בליווי סלט פפאיה ירוקה, או כל אוכל אסייתי קר. אפשר גם לערב דגים נאים ובקיצור הבנתם את הסיפור. לסיכום, הייתי אומר שמדובר על יין מבעבע איכותי, כזה שכיף להביא במתנה לארוחת ערב שהוזמנתם אליה, או פשוט לפתוח בקבוק קר ביום קיץ חם ולגמוע את הבקבוק עם בת-הזוג.

מחיר: 85 ₪

פנטיני סוורובסקי, רוזה

פנטיני סוורובסקי, רוזההעיצוב אותו עיצוב, רק שהצבע של הרוזה הזה הוא כמובן אדמדם שמזכיר קצת שקיעה מאוחרת. מה שאומר שזה קצת גרם לי לחשוב על חוף הים ועל הרצון שלי לפתוח את הבקבוק בסיום יום עבודה, שנייה לפני שהשמש לגמרי שוקעת, אבל הגעתי לסוף ועוד לא דיברתי על היין עצמו.

היין הזה של יקב פנטיני מיוצר מ-100 אחוזים של ענבי אליאניקו והיקב שלו נמצא במחוז באליקאטה, קרוב לעיירה וולטורה המפורסמת והציורית (סתם, אני מניח שהיא מפורסמת לתושבי המקום). גם כאן התמסרתי ליין המבעבע כדי לחוש את ניחוחותיו ואת טעמו, רק שהפעם הרגשתי יותר פירות אדומים, קצת דובדבן מריר ושזיף וגם פירות יער חמצמצים. לשמחתי גיליתי שלא רק אני חש בטעמים האלו והרגשתי שאני מתחיל להיות מקובל בחבר’ה, אף על פי שהכרתי שם רק עיתונאי יין אחד ואת כל השאר פשוט לא עניינתי ובצדק, יש להוסיף.

את היין הזה הייתי שותה עם מנות קצת יותר כבדות, כמו כבד עגל, שקדי טלה ואיברים פנימיים קלילים אחרים וכפי שציינתי קודם, הייתי שותה אותו גם בסוף יום עבודה על שפת הים כשהשקיעה מבשרת על בוא הערב.

מחיר: 85 ₪

Edizione Cinque Autoctoni

Edizione Cinque Autoctoniזהו יין הדגל של יקב פנטיני ממחוז אברוצו. מדובר ביין שמשלב זנים עתיקים מאזור דרום-איטליה. הוא עשוי מלא פחות מחמישה זני ענבים מכרמים בוגרים במיוחד (בני 50-70 שנה): אברוצו, מונטפולצ’יאנו, סנג’יובזה פולייה, פרימיטיבו ונגרו אמארו. מדובר ביין שממש עורר ויכוח סביב השולחן. יש שטענו שיש לו גוף, יש שטענו שאין לו גוף בכלל ואני פשוט ניסיתי לעקוב אחרי הדיון הסוער ולהכריע.

ובכן, לא הכרעתי, אבל גמעתי ממנו כוס ועוד כוס. למעשה מדובר ביין די יקר, אבל ככל הנראה גם מאוד מצליח משום שבינתיים אזל מן המדפים .ואכן אהבתי אותו מאוד, יותר מהיינות המבעבעים, אף על פי שאין מה להשוות בין יין מבעבע ליין רגיל, אבל בכל זאת טעמתי אותם אחד אחרי השני, אז ההשוואה מתבקשת, לפחות בראש שלי.

רק שתדעו שמומלץ דווקא לתת לו להתיישן קצת, והיינן הראשי של היקב אפילו ממליץ לחכות עד 2035, אבל אני חושב שעם המצב בארץ, עדיף לשתות אותו כבר עכשיו, ואפילו כמה שיותר מהר. מבחינת ניחוחות הייתי אומר שגם כאן יש נטייה דובדבנית ופרי יער עם מרירות קלה שמזכירה שזיפי בר. מבחינת ליווי לאוכל, אז בשר שמבושל בפירות, או בכלל מאכלים כבדים ילוו מצוין את היין הזה.

מחיר: 179 ₪

Tags: , ,

תגובות

לכתבה זו נרשמו 0 תגובות

מוזמנים להגיב

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>