בא כדי לנצח: ארז וינר

15.05.17 5:00 am
פורסם בתוך: יין | יין ישראלי

טליה לוין פגשה את ארז וינר, מנכ”ל ‘יקבי ירושלים’, ושמעה ממנו איך הוא מיישם פרקטיקה צבאית באזרחות, איך שומרים על ייחוד במציאות תחרותית, ולמה הוא חושב שבקיץ הנוכחי לא תהיה פה מלחמה…

ג’ון לנון לא סתם כתב שהחיים הם מה שקורה לנו כשאנחנו מתכננים תכניות אחרות. תשאלו את ארז וינר, מנכ”ל ‘יקבי ירושלים’ שאתם בטח מכירים כאל”מ ארז וינר. כן, בדיוק. סגנו של הרמטכ”ל, לשעבר, גבי אשכנזי. מניחה שרובכם לא צריכים לעשות גוגל כדי להבין את ההקשר לפרשת הרפז שיצאה מכל החורים, לעוול שנעשה לוינר, וגם אולי לתהות איך זה שאיש צבא שעד היום מרצה במכינות קדם-צבאיות, מנתח את האסטרטגיות של החמאס ונמצא כל-כך הרבה שנים במערכת צבאית שמרנית הגיע לעולם היין. התשובה היא, די במקרה, או כפי שמעיד ארז וינר על עצמו: “אם היית אומרת לי אז בזמנו מה הסיכוי מ-1 עד 10 שאמצא את עצמי מנכ”ל של יקב, בחיים לא הייתי מאמין”.

ארז וינר - "זה תחום שיש בו קשיים ודילמות, אבל אתה קם למשהו חיובי בסופו של דבר" (צילומים:יח"צ, דיוויד סילברמן)

“זה תחום שיש בו קשיים ודילמות, אבל אתה קם למשהו חיובי בסופו של דבר” (צילומים:יח”צ, דיוויד סילברמן)

כמו הרבה דברים אחרים בחיים זה קרה לארז וינר במקרה, וכמו הרבה דברים אחרים בהוויה הישראלית זה קרה בזכות המילואים. “השתחררתי לפני ארבע שנים, במאי. הזמן רץ כשנהנים”, אומר וינר. “נשארתי בקשר עם כמה קצינים לשעבר ועסקנו במיזם שעסק בדה-לגיטימציה בבי. די. אס, תכנית הסברתית. השתחררתי מהצבא עם כל האידיאולוגיה, המוטיבציה והרצון, ונתקלתי בבירוקרטיה קשוחה עד שבאיזה שהוא שלב הרגשתי שאני נלחם בטחנות רוח.

פרשתי מהתכנית, שחלקה, אגב, מיושמת היום במשרד של גלעד ארדן לנושאים אסטרטגיים. בהמשך עבדתי קצת כעצמאי, עשיתי כמה פרויקטים של ייעוץ, ואז פנה אליו חבר מהחטיבה ואמר: ‘תשמע, חבר שלי מחפש מנהל לעסק שלו. כדאי שתפגשו’. שאלתי איזה עסק, והוא ענה: ‘יקב’. מה לי וליקב? תהיתי, אבל הוא שכנע אותי להיפגש עם האיש. מצאנו שפה משותפת, הוא שאל אותי אם ראיתי יקב בחיי, אמרתי שלא. קפצנו לשם, עשינו סיבוב וזה נראה לי מאד מעניין, החלטנו שנלך על חצי שנה לניסיון והנה אני כאן”.

ידעת משהו על יין לפני כן, או שפתאום מצאת את עצמך מתאהב בתחום?

 כרם מרסלאן יקב ירושלים“לא רק שלא ידעתי כלום, אפילו לא שתיתי יין מעבר לקידוש, אבל זה עולם מרתק ונורא מעניין, את זה אני לא צריך לספר לך. גם החלק של הניהול התעשייתי, עד כמה שחשבתי שאני אולי לא יודע לנהל, גיליתי שאני מביא לכך הרבה כישורים נכונים, גיליתי שזה עסק מאד מאתגר, אבל שמח. והנה תראי, אני מעביר ערבי יין היום”, הוא זורק לי ומפתיע. “לא הייתי עובר את יאיר היידו, אבל בלהעביר ערב יין לקהל חובב – זה כן. אשתי אמרה לי: ‘תשמע, לא יכול להיות שאתה מנהל יקב ועוד לא עשינו אירוע. החברות שלי משגעות אותי, אז בוא נעשה ערב’. זה קרה במקרה והיה מוצלח במיוחד”.

אני נפגשת עם וינר בבית קפה תל-אביבי הומה, בעיתוי מיוחד. יום ירושלים, חגיגות החמישים לשחרור העיר וסדרת יין חדשה בשם ‘סדרת היובל’ שיוצאת במיוחד לרגל המאורע פרי יצירתו של היינן הראשי של היקב סם סורוקה שידוע באיתור ועבודה עם זנים לא קונבנציונליים. “סם הוא נון -קונפורמיסט כהגדרתו”, אומר וינר, “הוא תמיד מסביר לי שבעבודה נכונה אתה יכול להוציא מכל זן את הדברים הכי טובים ומעבר לרגיל. הוא מאד אוהב לעבוד עם הזנים המיוחדים הקולומבר, למשל”.

‘יקבי ירושלים’, לשעבר ‘שמשון’, שוכנים בעטרות. היקב שנוסד בשנת 1976 על-ידי משפחת מנדלסון נרכש בשנת 2006 על-ידי עופר גואטה. את היקב מכירים רבים דרך יינות הקידוש ומיץ הענבים של היקב וטורחים להזכיר את זה תמיד כנקודת מוצא, אלא שעם כל הכבוד ליינות המתוקים, את המהפכה שלו עבר היקב בין השנים 2012-2015, הן בייצור, הן בייצוא והן בסדרות הפרמיום האיכותיות, יינות הווינטג’, הרזרב והספיישל רזרב.

ועכשיו הפנים לאן?

“תראי”, אומר וינר, “היקב התחיל עם 300 אלף בקבוקים ועכשיו אנחנו עומדים על יותר מ-3 מיליון. השאיפה היא להגיע לחמישים חמישים מבחינת ייצור מיץ ענבים ויין. המבט הוא קדימה. להתחדש, להשתכלל. אנחנו נוטעים כרמים נוספים של זנים לבנים. קצת יותר משליש מהכרמים באזור שפלת יהודה ובאזור זיכרון הם שלנו, ואנחנו מתחילים נטיעות גם באזור הדרום, ערד וירוחם, בעיקר בזנים הלבנים.

הצלחנו להיכנס לשוק הקנדי, שהוא שוק מאד קשה ולאו דווקא שומר כשרות, שם היין עומד בפני עצמו ואנחנו מתכננים חדירה לשווקים אחרים בחו”ל, זה תהליך. חוץ מזה השקנו השנה מערכות חדשות בתחום הציוד ויש עוד עבודה לעשות בתחום המיתוג, אבל בסופו של דבר בשנים האחרונות אנחנו עומדים ביעדים שהצבנו לעצמנו. אנחנו רוצים לכוון גם קצת לקהל יעד אחר, פחות לשוק הקמעונאי הגדול ויותר לשוק חובבי היין”.

אתם נמצאים בשוק לא קל, הוא קטן והתחרות, כך נדמה, הולכת וגדלה. מה מבדל אתכם מהשאר?

יקב ירושלים“אני חושב שהבידול שלנו נמצא קודם כל בסיפור המיוחד, בהיסטוריה וכמובן ביין הלא שגרתי. ירושלים זה לא רק המסורת. הפנים השונות של ירושלים לא נמצאות רק בעבר ובעתיק, אלא מדובר במשהו מתחדש, יש חיי לילה מתעוררים. אמנם מצד אחד יש את העיר החרדית, אך מצד שני יש פעילות של צעירים, תרבות, פסטיבלים, מסעדות וברים ייחודיים בתלפיות ממילה ומחנה-יהודה.

אנחנו מאוד רוצים להקים מרכז מבקרים, אבל עטרות הוא כיום אזור תעשייה כבדה, וכדי שזה יקרה אנחנו פועלים בשני מישורים, מול העירייה ומול המשרד לענייני ירושלים, כדי שקצת ישפרו את האזור הזה. יש איזו שהיא סוכרייה סמויה שאם נצליח לממש אותה זו תהיה הצלחה גדולה. אנחנו יושבים בצמוד למערת הנטיפים הכי גדולה בארץ. מיקום אידיאלי, אם נוכל לשקם את המקום שם, נוכל להקים מרכז ראוי. כדי להשמיש אותה יש עניין של השקעה כספית לא מבוטלת וכרגע רשות הטבע והגנים לא בעניין, אבל אם נצליח לרתום אותם ואת העירייה כולנו נרוויח מזה”.

ובינתיים חתמתם על הסכם שיתוף פעולה עם מלון שמיתג את עצמו כמלון-יין. אפשר לומר שאתם בעצם יקב בוטיק, רק בסדר גודל גדול?

“מלון ‘פרימה פארק’ ירושלים הוא מלון-יין ואנחנו היקב היחיד בירושלים, כך שראינו פה פתח לשיתוף פעולה פורה. כל תפריט היין במלון הוא שלנו. אנחנו כל הזמן מחפשים את הייחוד. בין אם זה סם סורוקה היינן והבלנדים המיוחדים שלו, או סדרת היינות שהוצאנו בשיתוף האמן דוד גרשטיין והפכנו אותה לסדרת הנישות שלנו”.

סם הוא יינן דומיננטי?

“הגעתי ליקב חצי שנה אחרי סם, ביוני הקרוב אני מציין שנתיים בתפקיד. מה שזיהיתי זה את הפוטנציאל שטמון בלתת לו לא רק לעשות את מה שמובן מאליו, אלא גם לשחרר לו את חבל היצירתיות”.

אתה איש צבא, אני מניחה שאת זה אי-אפשר לשנות. אתה מביא משהו מההתנהלות של אז ליקב?

ארז וינר סם סורוקה יקב ירושלים“אני מצליח להביא יכולות ניהול ותכנון ותהליכים. מצד שני, אני לא מתנהל עם אנשים בצורה צבאית. לא פחדו ממני גם בצבא. אף פעם לא הייתי מהמפקדים האלה שמפחדים מהם. אחד הדברים הטובים שלמדתי באזרחות הוא שבניגוד למערכת הצבאית שגדלתי בה, האזרחות היא הרבה יותר רחבה, ותמיד כדאי לעשות הרבה דברים יחד.

אני עדיין כותב בתחומי צבא ובטחון וקצת מרצה במכינות קדם-צבאיות. האזרחות היא רחבה ומגוונת. אני לא יודע אם אצא לפנסיה מהיקב, אם לזה את מתכוונת, אבל אני תמיד מחפש את הערך המוסף בעשייה, את הציונות, את ההיסטוריה את החיבור למשהו גדול, לחינוך לעשייה ישראלית. זו שריטה שגדלתי אתה”.

קצת קשה שהמדינה מפנה עורף, בלי רמיזות, רק בתחום היין…

“אם אני מסתכל על עמית שלי באיטליה, שנינו קונים ציוד חדש ליקב, רק שהוא מקבל מהמדינה חמישים אחוז מימון ובכל חמש שנים מקבל חדש. תוסיפי לזה שהמים יותר יקרים, החשמל יותר יקר, הענבים והעבודה, ובסוף אומרים יוקר מחייה ותורידו מחיר ואז מגיעים למצב כמו בחג האחרון שהמחירים הגיעו לרמה של רצפה. זו רמה שלא מכבדת את היין. החלטנו שלא להיכנס למלחמה הזאת, כי בסופו של דבר למכור רק כדי להרוויח זה לא שווה, צריך להיות ערך בסיסי למוצר שלך”.

כשאתה מסתכל אחורה אתה אומר שהכל היה לטובה. העיסוק ביין החזיר אותך לאופטימיות בחיים?

“אני, אדם אופטימי מטבעי, משתדל לראות את חצי הכוס המלאה. טוב לי במקום בו אני נמצא ויש לי חברים טובים ומשפחה מגובשת ושמחה. לא צריך יותר מזה. זה עיסוק מהנה. לא שהוא קל ולא שהכל פשוט בו, אבל אתה פוגש אנשים נחמדים ושמחים. זה תחום שיש בו קשיים ודילמות, אבל אתה קם למשהו חיובי בסופו של דבר. זה כל-כך מענג לראות את החקלאים של פעם בכרמים, אולי מלבד העובדה העצובה שרובם מאד מבוגרים”.

אתה דמות ביטחונית וסמכותית. מתייעצים אתך בענייני צבא, ואני מדברת על אנשים שמפחדים שתהיה מלחמה בקיץ?

“אני עדיין עושה שירות מילואים פעיל בדרום. חמאס, מנהרות. מצאתי את עצמי לפני שנתיים וחצי בצוק איתן שישים יום על מדים באופן בלתי מתוכנן. ותראי, המצב הכללי שלנו הולך ומשתפר לא ונהיה גרוע יותר”.

הרגעת אותי!

“במציאות, במזרח-התיכון ובכל המובנים שאת רוצה, אנחנו האי של השקט ויותר ויותר מהשכנים שלנו מבינים זאת גם. ואם כבר שאלת, אז לא תהיה מלחמה בקיץ הקרוב. כשסיימנו את צוק איתן אמרתי חמש שנים של שקט וביקשתי שיקליטו אותי. אז יש עוד שנתיים”.

Tags: ,

תגובות

לכתבה זו נרשמו 0 תגובות

מוזמנים להגיב

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>