אהבה מעבר לפינה: המומלצים של סם סורוקה

26.12.17 5:00 am
פורסם בתוך: יין | יין מהעולם

זיו לנצ’נר פגש את סם סורוקה, היינן הראשי של יקב ירושלים, שורשיו האישיים והיינניים נעוצים הרחק מכאן, ושמע ממנו על האהבות הגדולות שלו, אלה שמעבר לים…

כבר 14 שנה סם סורוקה בארץ, שקוע בתעשיית היין המקומית, החל מימיו ב’כרמל מזרחי’, דרך תקופת יקב ‘מוני‘ ועד יקב ‘ירושלים‘, שם הוא משמש כיום יינן ראשי. אבל שורשיו של סורוקה – האישיים וגם היינניים – נעוצים הרחק מכאן…

סם סורוקה - סם סורוקה, יינן יקב ירושלים: "ישנם הרבה סוגי יינות שמהווים נקודת ציון עבורי..."  (צילום: דיויד סילברמן)

סם סורוקה, יינן יקב ירושלים: “ישנם הרבה סוגי יינות שמהווים נקודת ציון עבורי…”  (צילום: דיויד סילברמן)

סם סורוקה הוא יליד קנדה, שלמד ייננות באוסטרליה ועבד ביקבים בצרפת, באוסטרליה, בקליפורניה ובקנדה. באופן מקצועי, וגם באופן רגשי, כשמדובר ביין – סורוקה הוא איש העולם הגדול. הוא מלא הערכה ופרגון ליין הנעשה בישראל, ועם זאת יש לו כמה אהבות גדולות ומיוחדות מארצות אחרות. לפניכם, אם כן, מבחר מהיינות הבינלאומיים הקרובים ביותר ללבו של סם סורוקה – כולל הסברים רומנטיים, אישיים ומשכנעים.

לילות לבנים

סם סורוקהסוביניון בלאן, סנט קלייר ויניארדס, ניו זילנד: הסוביניון בלאנים של ניו זילנד הפכו את עולם היינות הלבנים על ראשו. היין הזה יבש, בעל עמוד שדרה חומצי והמון פירות טרופיים מסביב: גויאבה, אננס, פסיפלורה. הריחות מתוקים מאוד, אבל הטעם חד, ממוקד ורענן. אפילו מר מעט, בגלל החומציות. יש ביין הזה משהו שפשוט תופס את הפה.

שרדונה יתרנה, יקב פנפולד’ס, אדלייד הילס, דרום-אוסטרליה: זהו היין הלבן הגדול של היקב הוותיק ביותר באוסטרליה. שרדונה עשיר מאוד, מרשים בפירותיות (טעמים וריחות של תפוח טרי), אבל עדין ואירופי למדי. עשר שנים עבדו ביקב כדי להפיק אותו, והתוצאה מצדיקה את ההשקעה ואת השם הגדול שהיין זכה לו. בניגוד לכל החוקים, זהו יין לבן שמחזיק 15 שנה בקלות.

האנטר ריבר, ריזלינג, לינדנמן, עמק האנטר, מזרח אוסטרליה: הוא אמנם נקרא “ריזלינג“, אבל עשוי מענבי סמיון. יין ייחודי לאזור זה, כשעה צפונה מסידני, המאופיין בחום ובלחות. הענבים נבצרים בשלב מוקדם כדי להימנע מעובש, והיין מבוקבק צעיר, אבל יכול להתיישן במשך 10-5 שנים. במהלך הזמן הוא משתנה, צבעו נעשה צהוב-עמוק וזהוב, ומתקבלים ריחות אגוזיים. יין פירותי, דבשי, מורכב ועשיר.

דרום אדום

קברנה סוביניון, ווינס, קונואווארה, דרום-אוסטרליה: היין הזה שינה את עולמי. בזכותו החלטתי שאני חייב להגיע לאוסטרליה וללמוד מה הם עושים שם. יין אלגנטי מאוד – טאנינים עדינים כמו משי שאוחזים את הפה, אבל לא מרים. הוא משתנה בכוס בצורה שמגלה דברים שונים: יותר פירות, יותר טבק. ככל שנכנס אוויר, הוא רך יותר ומלטף את החך.

סייניר דה לגרזטמלבק, שאטו לה גרזט, קאהור, דרום-מערב צרפת: באזור זה עושים לא מעט יינות 100 אחוז מלבק. מדובר ביין מסורתי, אצילי, לא כזה שאפשר ליהנות ממנו מיד. הוא כהה וקשה בהתחלה, מוכרחים לחכות אתו 10-5 שנים בבקבוק, שם הוא יכול להחזיק עד 20 שנה. עם הזמן, היין מתרכך. כשפותחים אותו, הוא כמו שד שהיה כלוא בבקבוק וצריך להשאיר את הבקבוק פתוח כמה ימים לפני ששותים. היין בעל מבנה, טאניני, אלגנטי, עם ריחות שמתקרבים לפרחים. הולך טוב מאוד עם בשרים.

מלבק, נייטו סנטנייר, לוחאן דה קויו, מנדוסה, ארגנטינה: מלבק בשל יותר, אלכוהולי יותר, עם פרי בולט – אבל רך ונגיש. זה יין עשיר ונקי, שעשוי בשלמות. השילוב בין הפירות והעץ מצוין, ויש בו כל מה שאתה רוצה ביין בשל. אתה פשוט טועם את האיכות. לגבי החיבור עם אוכל, מדובר ביין שהולך עם הכל.

דומיין בוריה דה מוראל, מינרווה, לה פלין, לנגדוק רוסילון, דרום-צרפת: יין שמגיע מאזור מינרווה (‘לה פלין’ הוא שם הכפר), שדווקא לא ידוע ביינות טובים. זהו בלנד של גרנאש, מורבדר וסירה, שיצר היינן מישל אסקונד, המכונה באזורו “הקוסם”. היין אופייני לאזור ולזניו. הוא מאוזן, לא עשיר מדי באלכוהול, מפוצץ בפרי, בעל טאנינים רכים – וידידותי מאוד.

מתוק מהחיים

סם סורוקהקינטה דה וסוויו, וינטג’ פורט, אופורטו, פורטוגל: זהו פורט איכותי מאוד, שנעשה באזור חם רק בשנים בהן הבציר מוצלח במיוחד, מזנים שאינם מוכרים לרובנו. הענבים נקטפים בשלים מאוד, הדריכה מתבצעת ברגליים ואת התסיסה עוצרים על-ידי שפיכת כוהל ענבים. הפורט הזה בעל 20 אחוזי אלכוהול, הוא “מחמם עצמות” בחורף ולא מתאים לקיץ. היין מחזיק 40-30 שנה ומעלה, ובכל מקרה מומלץ לחכות 10-5 שנים לפני הפתיחה. בטעמים, הפרי מרוכז מאוד, הרבה שזיפים, לא הרבה עץ (כי הוא מיושן בחביות גדולות) וטאנינים גבוהים מאוד. מומלץ לשתייה לצד שקדים או גבינות כחולות.

שאטו קוטה א-ברזק, סוטרן, צרפת: זהו אזור הנמצא דרומית לבורדו שיש בו הרבה גשם, הרבה ריקבון והרבה סמיון. הפרי מתחיל להירקב בסגנון שלא עושה אותו בלתי נסבל, אלא אציל, בפי הצרפתים. הפטרייה מתקדמת לאט מאוד ונותנת טעמי משמש, הדרים וריבה, ואני מזהה אפילו וואסאבי. הנוזל שמתקבל סמיך מאוד. בדרך-כלל, הוא מתיישן שנה-שנתיים בחבית, אבל יכול להתיישן עוד שנים רבות בבקבוק. יין קינוח קלאסי שהכי כדאי לשתות אותו לצד פואה גרא, אבל הוא בהחלט מתאים גם לצד קרם קרמל או פלאן, עוגת גבינה או גלידה.

Tags: ,

תגובות

לכתבה זו נרשמו 0 תגובות

מוזמנים להגיב

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>